ימינה צריכה ללכת לאופוזיציה - בלי להתחנן ולהתרפס

התחנונים בציונות הדתית אל נתניהו להכניס את ימינה לקואליציה מביכים. למפלגה המייצגת את המגזר אין סיבה להיכנס לממשלה, בטח לא אחרי ההודעה המשפילה של ראש הממשלה, והיא צריכה לעבור ריסטארט פוליטי ומהותי - מספסלי האופוזיציה | דעה

חדשות כיפה יהונתן קליין, חדשות כיפה 12/05/20 19:54 יח באייר התשפ

ימינה צריכה ללכת לאופוזיציה - בלי להתחנן ולהתרפס
בנט וראשי ימינה, צילום: פלאש 90

מאז ההודעה של סיעת ימינה ביום ראשון כי פניה לאופוזיציה, החל מצעד קריאות ותחינות מצד גורמים שונים בציונות הדתית, מראשי מועצות דרך רבנים בכירים יותר ופחות ועורכי עיתונים, ועד ראשי פורומים כאלו ואחרים, אל ראש הממשלה נתניהו, בבקשה להכניס את ימינה לממשלה למרות הכל. למה? כי ימינה צריכה להיות בממשלה, אפשר אחרת?

ראשי הרשויות ביו"ש עוד נימקו את הצורך בכניסת ימינה לממשלה בכך שהממשלה היא "ממשלת ריבונות", כלומר תחיל את הריבונות ביהודה ושומרון, כפי שנאמר בהסכמים הקואליציונים. אז דבר ראשון, מומלץ לקחת בעירבון מאוד מוגבל את ההבטחות להחלת ריבונות, בטח כשגנץ, אשכנזי ועמיר פרץ, שכבר הצהיר שיעשה הכל כדי למנוע את החלת הריבונות, יושבים בממשלה. אבל גם אם נניח שאכן תוחל ריבונות בקיץ הקרוב, למה בדיוק הליכוד צריך את ששת המנדטים של ימינה בקואליציה? הרי הם יתמכו בהצעה בכנסת בכל מקרה, מה הם יעשו ממשרדי החינוך או ירושלים (משרד שצריך היה להימחק מזמן) שיתרום להחלת הריבונות?

אבל יותר מזה, יש כאן עניין מהותי. ימינה ספגה מכה קשה בבחירות האחרונות, וגם באלה שקדמו להן ובאלה שקדמו להן, בגרסתה המפוצלת. פוליטית, מפלגת הציונות הדתית נכשלה, או לפחות הייתה רחוקה מאוד מהצלחה. היא מיצתה בקושי רב את כוחה הפוליטי, ותו לא. ניתן לייחס זאת למגוון גדול מאוד של סיבות, כל אחד מהפוזיציה שלו, אך על השורה התחתונה קשה להתווכח. 

במצב כזה, המפלגה שמתיימרת לייצג את גווני המגזר כולו זקוקה להיערכות מחודשת, ריסטארט פוליטי אם תרצו. כמו שכל טכנאי מחשבים יגיד לנו בטלפון דבר ראשון: "קודם כל תדליק ותכבה מחדש". לימינה, עם ההצעה שקיבלה מהליכוד, לא תשפיע על מדיניות הממשלה יותר מהח"כים בשורות האחרונות של הליכוד, וסביר להניח שהרבה פחות. זה זמן טוב לקחת פסק זמן, להתארגן מחדש ולקדם מהלך פוליטי של איחוד שורות ופתיחתן לציבור בפריימריז, מהלך שנדרש כדי להחזיר את אמון הציבור אחרי קרוב לשנה וחצי של קרבות אגו (ואידאולוגיה, נניח) בלתי נגמרים.

הסיבה השנייה, והעיקרית לטעמי, בגינה צריכה ימינה ללכת לאופוזיציה, היא בנימין נתניהו. ראש הממשלה לא סובל את בנט ושקד, זו עובדה שהוכחה שוב שוב ושוב. כל הישג פוליטי של אחד מהשניים, שקד ובנט (והיו לא מעט כאלה, לצד הכשלונות הרבים), הושג על אפו וחמתו של נתניהו, ורק כשלא הייתה לו ברירה. מעבר לכך, לציונות הדתית הוא מתייחס כסרח עודף. רפי פרץ נתפס בעיניו כעוד מפד"לניק טיפוסי, שרק יקבל את ליטרת הבשר של האתנן הפוליטי ויעשה כרצונו, וסמוטריץ' נתפס אצלו כהזוי שצריך להרחיק ממוקדי כוח משמעותיים.
אך לא מדובר רק בעניין פרסונלי, ההודעה המעליבה והפתטית שהוציא הבוקר הליכוד, בה נאמר המשפט האלמותי "במפלגת ימינה דורשים ארבעה תפקידים בכירים שאין להם אף קשר לציונות הדתית", מוכיחה מה חושב נתניהו על המגזר, על אף כל התפארויותיו ונפנופיו ביועציו חובשי הכיפות הסרוגות.

נתניהו רוצה את הציונות הדתית קטנה וכנועה, צייתנית ומהנהנת. הוא יודע יפה מאוד להתראיין לכל עלון שבת לפני הבחירות, ולהשאיר שאריות (שוב, תיק ירושלים) לנציגיה אחריהן. המפלגה המתיימרת לייצג את המגזר יכולה להמשיך ולהפנות את הלחי השנייה לנתניהו, או לנשום עמוק, לקחת פסק זמן מגחמותיו, ולהוות אופוזיציה מימין לממשלת הענק שהקים, בה נתן את עיקר התיקים הבכירים והמשפיעים (חוץ מתיק התקשורת הקרוב לליבו), למי שהצהירו שוב ושוב כי יובילו מדיניות שמאל - כלכלית, חברתית ומדינית.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן