סגור

תזכרו: בלי מנגנון בירוקרטי אדיר ומשומן לא היתה יכולה להיות שואה

מה חשבו המהנדסים שניסו לתת את ההצעה הטובה ביותר לעובי הקירות של המשרפות? מה חשבו מנכ"לי החברות שהתלבטו אם לגשת למכרז או לא? האם היו עובדים שסירבו לשתף פעולה עם המכרזים להקמת מנגנון השואה?

יערה ישורון
כז בניסן התשפ
,
21 באפריל, 2020 20:46
יערה ישורון

יערה ישורוןצילום: אבישג שאר ישוב

כדי שהרכבות יגיעו לאושוויץ היה צריך לארגן מחדש את כל תנועת הרכבות, להסיט מסילות, לייבא קרונות. כדי שיהיו משרפות היה צריך לתכנן אותן, לבנות אותן, לדאוג לציוד שוטף להפעלה שלהן. כדי לתכנן רצח המוני היה צריך לדמיין ולתכנן, לפנות ולבנות, לחקור ולנסות. אבל במדינה מסודרת כמו גרמניה, במקום שבו הכל מאורגן ומתוכנן, זה לא כל כך פשוט. יש מכרזים מסודרים וצריך לגשת אליהם.

חברות פרטיות היו צריכות לענות על מכרזים, לכתוב כתב כמויות, לחפש את החומרים המתאימים לבניית המשרפות, להנדס את העמידות של המבנים, לבדוק שהעשן יזלוג לכיוון הנכון, לתכנן את פתחי הכניסה והיציאה, לחשוב איך יהיה נוח להוציא משם את כל האפר.

מאות חברות ניגשו למכרזים האלה, אלפי אנשים התאמצו כדי לזכות. עובדי החברות האלה ישבו בחדרים אפורים עם תאורה עמומה, שירטטו מפות, סימנו חיצים ליד כיווני רכבות, הגישו לבוס, חטפו צעקות אם זה לא היה מספיק טוב או טפיחה על השכם במקרה ההפוך.

האם הם ידעו מה הם עושים? האם כל אותם עובדים מסורים הבינו שהם חלק ממנגנון בירוקרטי אדיר ורב עוצמה שיש לו מטרה איומה ונוראה אחת? מה חשבו המהנדסים שניסו לתת את ההצעה הטובה ביותר לעובי הקירות של המשרפות? מה חשבו מנכ"לי החברות שהתלבטו אם לגשת למכרז או לא? האם היו עובדים שסירבו לשתף פעולה עם המכרזים הללו? האם כשעובד הרכבות שינה את מסלול רכבות המשא לכיוון אושוויץ הוא הבין מה הוא עושה? נשבר ליבו? האם הוא בכה כשהוא הסיט עוד רכבת ועוד רכבת ועוד רכבת לדרך שממנה הם לא יחזרו?

בלי מנגנון בירוקרטי אדיר ומשומן לא היתה יכולה להיות שואה. לא יכול היה להיות הרג המוני, אי אפשר היה לנהל את כל המערך הזה. הגדולה של מערך בירוקרטי הוא שאין בו עיניים ואין בו לב. כי רק כשמכבים את הלב אפשר להצליח במבצע איום ונורא כזה.

***

הבירוקרטיה לא נגמרה בגרמניה הנאצית. היא איתנו כמו שכולנו יודעים היטב. יש לה יתרונות אדירים, והיא זו שמצילה אותנו ביומיום ומאפשרת לנו קיום שוטף. אבל חובה עלינו לזכור, ילדי ונכדי הניצולים, וכל מי שנושא את זכר השואה בחלומותיו בליבו ובגופו, שבירוקרטיה עיוורת שלא שואלת שאלות, היא גם זו שעלולה לקבור אותנו. היום זו המצווה שלנו לזכור.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
21.04.2020

1. מקסים (אורית)

זה נכון, אבל לרשום את זה ביום השואה זה קצת ביזיון

דווח על תגובה לא ראויה
21.04.2020

2. תגידו רק אני לא הבנתי מה היא רוצה? (קשה הבנה)

דווח על תגובה לא ראויה
21.04.2020

3. כמה תשומת לב, תרדי כבר מהמסך (די יערה די!)

שקט

דווח על תגובה לא ראויה
21.04.2020

4. מה לעזלזל היא רוצה? (יצחק)

מישהו הבין?

דווח על תגובה לא ראויה
22.04.2020

5. אתם מביאים כתבות על כלום כדי למשוך קוראים בבונים? -> תמיד נזכור שלכל גרמני הייתה מפית בכיס! (אייל,)

המפית לא מבדילה בין ימין ושמאל. ולכן עם כל הכבוד למפיות, תמיד צריך לזכור שאפשר להשתמש בהם גם למטרות רעות!
עידן הפוסט כנראה מבשר את עידן הכלום כנראה.

דווח על תגובה לא ראויה
22.04.2020

6. כתבה יפה מאוד (יהודי)

כתבה יפה מאוד!
ולמי שלא הבין, היא באה לומר שמאוד קל לשקוע באיזו סבך בירוקרטי שיכול להיות דבר נוראי אבל אנחנו רק בורג קטן במערכת.
אבל האמת היא שאסור לנו להתעלם, אלא צריכים לחשוב האם אנחנו מוכנים להיות חלק מהמטרה.
דוגמה אקטואלית - האם אני אבחר לשמור על כללי הזהירות המחמירים מנגיף הקורונה כדי שאחרים לא יידבקו, או שאחפף כי ככה אחרים גם עושים (הדוגמה כמובן לא קשורה ישירות לנושא שבמאמר).

דווח על תגובה לא ראויה
22.04.2020

7. אשה טיפשה (חגי עקיבא)

השווואה מקוממת ונוראה בעיניי

שום דבר לא משווים ולא מדמים לשואה

ואגב את המחנות בנו עובדי כפייה ולא חברות- בורות נוראה בהיסטוריה

דווח על תגובה לא ראויה
22.04.2020

8. קשקוש (אני)

הממשלה הגרמנית הלאימה נכסים ועובדי כפיה בנו את המחנות והמשרפות. זה לא דומה בשום אופן וצורה למה שקורה היום.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מתוך התוכנית צילום: צילום מסך

מיכה שיטרית מספר איך כמעט זרק את השיר האהוב לפח

קרא עוד