בכל דבר יש קולא ויש חומרא, המקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה. וכמובן, יש לשקול היטב כל חומרא, כדי לוודא שאינה מביאה לידי קולא, כדברי מסילת ישרים פרק כ על משקל החסידות. וכן הוא בימינו, ביחס לתפילה במניין, שהיא משאת נפש של הרבה נשמות טהורות. אשריכם ישראל.
חומרא א': מניין שטח פתוח. זה מנין לכל הדעות, שהרי כולם נמצאים במקום אחד, גם אם אין מחיצות מסביב.
החסרון: לא כולם שומרים על מרחק. יש מפטפטים לפני ואחרי התפילה. לפעמים מתעטשים ומשתעלים והנגיפים נזרקים למרחוק. נוגעים בסידורים, בספר תורה ולא רוחצים ידיים.
חומרא ב', יותר טובה: מנין מרפסות. כאן אין מגע, כאן יש מרחק, כאן אין שיחות רעים.
החסרון: להרבה פוסקים, כל עשרת האנשים חייבים להיות במקום אחד, ויש אומרים שרשות הרבים מפסקת ויש אומרים ששביל היחיד מפסיק ויש אומרים שכולם צריכים לראות את כולם. על כל פנים, חומרא זו עדיפה על הקודמת, כי היא חומרה בונשמרתם מאוד לנפשותיכם שהוא דין יותר חמור מאשר תפילה בציבור.
חומרא ג', שכוללת את שני החומרות הקודמות: תפילה ביחידות בבית. זו גם חומרא של ונשמרתם וגם חומרא של צירוף מנין. שמא תאמרו: אין זו תפילה בציבור אלא ביחידות? ודאי זו תפילה בציבור. המתפלל אוהב את הציבור, חושב על הציבור, מתפלל בשביל הציבור. הוא כל כך אוהב את ציבור, שאינו רוצה לקחת את הסיכון הכי קטן להדביק אחרים, שהרי יתכן מאוד שהוא נושא את הנגיף ואינו מודע לכך.ומרוב אהבת הציבור, הוא מוכן לוותר על תפילה במניין. זו חומרא! חומרא בריבוע! חומרא חדשה מאוד מעניינת. אך כך הורו רבים מגדולי הדור. ואנו סומכים על החידושים שלהם.
כמובן, אדם אינו חייב להחמיר. לא חומרא א', לא חומרא ב' ולא חומרא ג'. אך המחמיר תבוא עליו ברכה, והמחמיר חומרא ג' תבוא עליו ברכה משולשת.