הרב קוק במגד ירחים כותב "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" בעולם קודר ומנוכר של שיעבוד, בו שוויו של אדם נמדד לפי התפוקה והרווח שביכולתו לייצר. יציאת מצרים מלמדת את כל העולם שביכולתו להשתחרר מכל השיעבודים החיצונים והפנימים שכובלים אותנו.
התרגלנו לחיות בעולם שמודד את ערכם של מדינות ואנשים לפי תל"ג ותמ"ג לנפש. ופתאום הכלכלה העולמית קופאת, מדינות שלמות בהסגר. לפתע יש זמן בשפע לשבת עם הילדים לשיחה, לימוד או יצירה משותפת, זמן לעבודה זוגית, להרים טלפון לסבא ולסבתא ולהתעניין בשלומם.
נדמה שעם הסבל ואובדן החיים, הקורונה נותנת לנו הזדמנות לבחינה מחודשת מהם הדברים שחשובים לנו באמת. לברר עד כמה אנו עושים את מה שאנחנו מאמינים, רוצים, מה שחשוב לנו. ועד כמה מרוץ היום יום, וההרגלים השלילים מושכים אותנו להתעסק בדברים הפחות חשובים והטובים.
לומדים להחזיר את אמצעי הטכנולוגיה והמדיות החברתיות מאלו ששולטות בנו, ומבודדות אותנו כשכל אחד עסוק במכשירו. לדרכים ליצירת קשר אמיתי עם הרחוקים מאיתנו פיזית.
אולי סוף סוף נזכה כולנו להבין כמו ששר ביני לנדאו:
"שכולנו חופשים, וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו,
אז שכל אחד יקום ויהיה פה מושיע ויגאל עצמו מפניו"
גם מבלי לנסות ולהבין חשבונות של מקום, אפשר לראות בבירור איך כל מה שקורה לנו בימים אלו מקדם את העולם עוד צעד קדימה בדרך לחירות אמיתית, עוד שלב בדרך לגאולה ולתיקון העולם.
בספר המופלא 'בית המקדש בירושלים' של הרב ישראל אריאל שליט"א, בהוצאת 'מכון המקדש', מובא תיאור מופלא של אמירת ההלל בליל הסדר על גגותיה של ירושלים. בחצות הלילה, סוף זמן אכילת קורבן הפסח, שזכר אליו אנו אוכלים את האפיקומן היו עולים עולי הרגל ותושבי ירושלים על גגות הבתים ואומרים הלל בשירה והיה קול שירתם הולך ומקיף את כל ירושלים.
בשבועות האחרונים עברו רכזי התנועה בעשרות ערים וישובים ברחבי הארץ, מקצרין ועד אילת עם רכבים ומוזיקה. המחשבה הראשונה היתה לבוא לבתי חניכינו, להגיד שעל אף שנמנע מאיתנו להיפגש במסגרת הסניפית הרגילה, אנו לא מוותרים על הקשר והחיבור איתם. אבל כשהסתובבנו ברחובות היה מדהים לראות איך מכל חלונות הבתים והמרפסות יצאו אלינו אנשים עם אור בעינים, מחאו כפים והצטרפו לשמחה שלנו. מרגשת במיוחד היו התגובות של ה'אוכלוסיה המבוגרת', רובם מסוגרים בתוך ביתם ומשם הם הקרינו אלינו אופטימיות, שמחת חיים ואהבה פשוטה .
ואולי אותה שירת מרפסות כעת היא הכנה לקראת שירת ההלל על גגותיה של ירושלים.
הכותב הוא מזכ"ל תנועת הנוער אריאל