שלושה כלי נשק מחזיק בורא עולם באפוד הקרב שלו: דֶבֶר, חרב ורעב. השלישיה הזאת חוזרת פעמים רבות בתנ"ך בתיאור של פורענות שעתידה לבוא על עם שה' חפץ להעניש אותו. במקומות מסוימים מופיע אמצעי ענישה נוסף – חיה רעה. לא תמיד באות הצרות בבודדת, כמו בימי דוד, כאשר נתן לו ה' את האפשרות לבחור אחת משלושתן כעונש על חטאו בספירת העם. לא אחת קורה שהצרות באות בצרורות, כיוון שאחת גוררת את השנייה. מלחמה יכולה להיות מלווה ברעב. בשנים עברו הייתה זו תוצאה של מצור, שוד של היבול בידי האויב או הפסקת העבודה בשדות כתוצאה מאימת המלחמה. בימינו מלחמה גדולה יוצרת משבר כלכלי ומחסור במוצרים, אפילו מוצרי יסוד. גם החרב וגם הרעב מביאים איתם מגפות. הרעב – בגלל הפגיעה האנושה במערכת החיסונית. החרב, אם היא מכה בעוצמה רבה, בגלל הגופות המרקיבות שמתגוללות ברחובות.
כל אחת מהמכות הללו שבאשפתו של הקב"ה יכולה להיות מוחצת. הנקודה שבה הן נבדלות זו מזו היא רמת המעורבות האנושית בהנחתת המכה, וגם היכולת של בני האדם למנוע את המכה או להתגונן מפניה אחרי שהיא מגיעה. החרב מוחזקת כולה בידי בני אדם. היא כולה פרי של יוזמה אנושית, פעמים רבות יוזמה של שני הצדדים הלוחמים שמחריפים את היחסים ביניהם עד שמגיעים למלחמה. גם כאשר המלחמה נפתחת בידי צד אחד, תמיד שמורה לצד השני האפשרות של כניעה, שיכולה לחסוך ממנו את התוצאות הקשות של הלחימה.
לעומת זאת, רעב אמנם יכול להכות במהלך מלחמה, אולם בדרך כלל הוא תוצאה של אסון טבע כמו בצורת או ארבה. בימי קדם היה קשה מאד למצוא מזור לרעב המוני. מדינה מוכת רעב הרי מוקפת במדינות שאף הן סובלות מהבעיה. בהעדר אמצעי שינוע לטווח רחוק ואמצעים לשימור מזון למשך זמן רב לא ניתן היה להביא מזון מאזורים מרוחקים בעולם. בימינו המציאות שונה. קשה לדמיין מדינה גוועת ברעב מבלי שהיא תקבל סיוע כזה או אחר משאר חלקי העולם.
נראה שהנשק האלוקי הקטלני ביותר הוא גם הקטן ביותר: החיידק או הנגיף. אנחנו פוגשים אותו ואת נזקו הקשה במקומות רבים בתנ"ך: ברוב הפעמים שעם ישראל חטא במדבר, ה' נפרע ממנו על ידי מגפה שהרגה בו (כמו שמסופר בפרשת השבוע שעבר, על הגל השני של המתים בעוון חטא העגל). את חיל אשור הגדול שצר על ירושלים בימי חזקיהו חיסלה מגפה מסתורית בלילה אחד. היה זה אחרי שישעיהו בישר לחזקיהו שאת הישועה הגדולה יביא ה' לבדו, בזמן שהוא ונתיניו יישנו על מיטותיהם. גם בזמננו, עם כל ההתקדמות הטכנולוגית, ממשיכה המגפה להיות ביטוי מובהק לידו של ה'. לא ניתן לחזות את ההתפרצות שלה, וכאשר זו מגיעה, קשה מאד להתגונן מפניה. היא עוברת במהירות ממקום למקום ולא תמיד קיימים עבורה תרופה או חיסון.
לצד הקושי העצום והיגון שמחוללת המגפה, מבחינה רוחנית יש בה מעלה מסוימת. המסר עבורנו הוא בהיר וחד משמעי. אין מקום לטעויות. במכה זו קורע ה' את מסכי ההיסטוריה וחוקי הטבע וכאילו מכריז בפנינו: הנני כאן. ירדתי לעולם לומר את דברי ולבצע את משפטי. לנו אין יכולת להתחמק, להתעלם ולדמיין שעולם כמנהגו נוהג ושהסבל שמתחולל לנגד עינינו הוא פרי מחדלים אנושיים או זדון לב. אנחנו עומדים מכווצים כשגבנו אל הקיר. מה שנותר לנו לעשות זה חשבון נפש ותפילה לה' שיחמול עלינו ויסייע לנו למצוא תרופה בהקדם האפשרי.