למרות שקולות החיילים טרם נספרו, ניתן כבר להגיד שימינה תהיה המפלגה הקטנה ביותר בכנסת עם שישה מנדטים בסך הכל. מדובר בלא פחות מכישלון צורם שמצריך חשבון נפש מכל מנהיגי המפלגה, ואכן, כולם אשמים.
האשם הראשון הוא הרב רפי ואנשי לשכתו, שמיהרו לחתום על הסכם ריצה משותפת עם איתמר בן גביר, שאחר כך הופר והפך את מלאכת הגשת הרשימה למכוערת ביותר. הבוחרים לא הצליחו לסלוח על הדרך, למרות שבקמפיין ניסו לטאטא את הדברים מתחת לשולחן. על כל זה כבר סופר, גם כאן, אין סוף פעמים. אולם, גם במהלך הקמפיין אנשי הרב רפי ניסו לחבל בו, למרות שזה כמובן הרע להם. הדוגמה הבולטת ביותר היא הציוץ המביך של יועצו של שר החינוך, שהוציא את הכביסה המלוכלכת בחוץ והראה לכולם שמאחורי החיוכים המאולצים קיימים מתחים שלא ניתנים לגישור ושכמעט אף אחד לא רצה באיחוד הזה. הבית היהודי היא כרגע סיעת יחיד בכנסת ה-23 ואין לה שום כוח פוליטי. היא תטמע בתוך ימינה, אולם בלשכת השר פרץ צריכים להבין שהם לא יכולים לעשות עוד טעויות.
האשם הבא הוא יושב ראש ימינה, שר הביטחון נפתלי בנט שפשוט לא סיפק את הסחורה. בנט מונה לשר הביטחון לאחר שכופף את ידיו של נתניהו, אולם זה לא הועיל לימינה בקלפי. נזכיר כי בבחירות הקודמות איילת שקד הביאה שבעה מנדטים, כשהיא כבר לא בעמדת שרה. שלושה שרים וחברי קבינט הורידו ולא הוסיפו. המתיחות הביטחונית גרמה לכולם לראות שמאחורי ההכרזות הימניות של השר בנט לא עומד דבר וגם הוא מיישר קו עם עמדת ההכלה של מערכת הביטחון. מכה אלקטורלית נוספת היה הראיון אצל רינה מצליח, שבנט פוצץ בעיצומו. שר הביטחון יצא ילדותי, מתלהם וכל זה מול כל בית ישראל שכבר לא יראו בו אלטרנטיבה שלטונית.
מעבר לאנשים גם המצע והאג'נדה של המפלגה היתה בעייתית למדי. הניסיון הכפוי לגשר בין הלייטים לחרד"לים הביא לכך שאף אחד לא מרוצה. מפלגה דתית לא יכולה להיות ללא תפיסת דת ומדינה מגובשת שלאורה היא הולכת. הרעיון הנחמד של חופש הצבעה הפך לעקב האכילס שלהם. החרד"לים הסיקו שעוד רגע מפטרים את הרבנים הראשיים והעדיפו להצביע ליהדות התורה והליברלים סברו שחרדים ישלטו במפלגה ולא יהיה שום שינוי. המחשבה שדת ומדינה לא מעסיקה את המצביעים שלהם והם לא מביאים בשורה בנושא הופכת אותם לליכוד ב' ואף אחד לא רוצה את החיקוי.
לציונות הדתית יש תקרת זכוכית אלקטורלית, שהולכת ומתנמכת עם השנים, שנעה בין 6-8 מנדטים. לפני שבע שנים כשבנט נכנס לפוליטיקה, הציונות הדתית עלתה לשניים-עשר מנדטים חלומיים, אבל אין להם יותר אחיזה במציאות. אחרי השנה הקשה הזו אפשר ניתן לומר שהציונות הדתית צריכה שיקום, אבל אי אפשר לעשות זאת ללא דיוק הערכים והמהות.
לאחר שכתבתי את כל זה, ימינה היתה חייבת לעסוק בעיקר בבלימת בריחת מנדטים. אם היא איבדה רק מנדט אחד, יש כאלו שיראו בזה דווקא הצלחה