תראו לי עוד מקצוע אחד בעולם שאנחנו מרשים לעצמנו לקמט את הפרצוף כשאנחנו אומרים אותו, שאנחנו מסננים אותו מתחת לשפם כאילו הוא מקור כל הרע בעולם, ומזלזלים כברירת מחדל בכל מי שהולך אליו.
תראו לי עוד מקצוע אחד בעולם שרוב ההורים מעדיפים שהילדים שלהם לא ילכו אליו, תראו לי עוד מקצוע אחד בעולם שבו אנשים יותר מוערכים אם הם יכולים ללכת אליו אבל בוחרים לא ללכת.
תראו לי עוד מקצוע אחד בעולם שכל כך קשה להיכנס אליו, ועוד יותר קשה לצאת ממנו, תראו לי עוד מקצוע אחד בעולם שבו את ההצלחות שלך צריך לצרוח בקולי קולות וגם אז אף אחד לא ישמע, אבל הכשלונות שלך יהיו הכותרות הראשיות לנצח נצחים.
תראו לי עוד מקצוע אחד בעולם שכל כך הרבה אנשים עובדים בו, ובכל זאת כולם טוענים שלא מדובר במקצוע, אלא מקסימום ברצון להיאחז בכיסא, תראו לי עוד מקצוע אחד בעולם שלכולם ברור שלא צריך ללמוד אליו שום דבר, ושהדבר היחיד שצריך בשבילו הוא רצון עז לחבק קשישים ולנשק לחיים של תינוקות.
תראו לי עוד מקצוע אחד שדורש כל כך הרבה ידע, קריאה, מחשבה, תבונה, יכולות אנושיות ועל אנושיות, הבנה באנשים, במספרים, בייצוג, בסמלים, בחשיבה אסטרטגית, בתקשורת, בניהול – שעדיין אנשים חושבים עליו שזה לא מקצוע, שזו עבודה "בלאי", ושרק מי שנגמר לו מה לעשות – הולך לעשות אותה.
אז אולי הגיע הזמן שיום הבחירות הזה, השלישי בשנה האחרונה יעיר אותנו להסתכלות אחרת לחלוטין על האנשים המופלאים האלה, שמוכנים, פעם אחר פעם - שנרד עליהם, שנשמיץ אותם, שנזלזל בהם, שנרד עליהם, שניכנס באמ-אמא שלהם, שנוציא את המילים שלהם מהקשרן ונרד עליהם נורא גם אם הם לא התכוונו ואפילו לא אמרו מה שייחסנו להם.
האנשים שמוכנים לצאת מהעולם המוגן והבטוח שלהם כדי לעשות טוב יותר לעולם שמסביבם, כפי שכל אחד מהם תופס אותו, שמוכנים להשקיע בשביל זה לילות וימים, ממון ואנרגיות, שמוכנים שהפנים שלהם יהיו מרוחות על שלטי חוצות, בעיתונים, בחדשות, האנשים שמוכנים להפסיק להיות אנשים פרטיים וסתם לצאת לגינה – כי גם שם הם עובדים.
האנשים שמוכנים להיות בעולם משוגע של חוסר ודאות, שבו כבר שנה שלמה הם לא עובדים בעבודה סדירה כי אנחנו בכף הקלע של בחירות חוזרות – לא לבלוע ולא להקיא, לא לעבוד ולא להיות חברי כנסת. הם מוכנים להיות חלק מרשימה של מפלגה גם אם הם לא מזדהים באלף אחוז עם כל אחד שנמצא בה, ובכל זאת מוכנים להגן על כל פרט ממנה – כי אלה כללי המשחק.
האנשים האלה, וכל מי שמקיף אותם, מוכנים שפעם אחר פעם יזלזלו בהם, יעליבו אותם, ייאלצו אותם להגן גם על עמדות שלפעמים קשה מאוד להגן כי לפעמים צריך לעשות גם את זה.
האנשים האלה שאוהבים אתכם עד כדי כך שהם מוכנים להשתתף במשחק הפוליטי, כי הם מבינים עד כמה הוא חשוב וכמה הוא משפיע על חיינו, גם במחירים המשוגעים שהם משלמים על השתתפות במשחק הזה, וגם כשהמחיר הוא שאפילו הכשלון שלהם יהיה מונף בראש חוצות. רק דמיינו את עצמכם מקבלים הודעת פיטורין או סתם הודעה שלא התקבלתם לעבודה – דרך כותרת ראשית בעיתון, כשכולם רואים לכם, כשכולם רואים אתכם.
אז רגע לפני שאתם סותמים את האף ומשלשלים את הפתק לקלפי, תסתכלו על כל הפתקים האלה, ותגידו להם תודה. תודה שהם מוכנים להיות שם בשבילנו, לשלם את כל המחירים האלה רק כדי לעשות את העולם שלנו טוב יותר, תודה שהם עושים את המלחמות האלה עבורנו, כדי שאנחנו נוכל לשבת על הספה ולרדת עליהם, במקום לעשות את המלאכה בעצמנו.
ואולי, מי יודע, אם אנחנו נהיה קצת יותר טובים אליהם, אולי הפוליטיקה תהיה גם היא, סוף סוף, קצת יותר טובה אלינו.