אי שם בתחילת 2019, ממש בראשון לינואר, החליט אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה דאז, שהשותפות עם ציפי לבני, יו"ר התנועה דאז - כבר לא מתאימה לו. 97 ימים לפני הבחירות לכנסת ה-21, גבאי החליט לפרק את "המחנה הציוני" ולהתקדם.
לכאורה החלטה לגיטימית של יו"ר מפלגה די כושלת, שלא מצליחה להתרומם בסקרים עוד לפני שנראו שלושה סקרים ראשונים. אבל רק לכאורה. אבי גבאי, שבינתיים הספיק לנטוש את הפוליטיקה ונראה כזיכרון רחוק, הודיע על פירוק המחנ"צ בזמן ישיבת הסיעה כשלבני היושבת לצידו, אינה יודעת דבר. "קיוויתי והאמנתי שהשינוי והשותפות החדשה יובילו לצמיחה שלנו, לחיבור של ממש, לפרגון הדדי", טען גבאי והוסיף "אבל הציבור חכם, הוא רואה שזה לא מצב הדברים והתרחק. חיבורים מוצלחים מצריכים חברות, עמידה בסיכומים ונאמנות לדרך. זה לא קורה בשותפות הזאת ולכן אני שוב בוחר בציבור. ציפי, אני מאחל לך הצלחה בבחירות, בכל מפלגה שבה תהיי". כך נפל המחנה הציוני.
מעשה אבי גבאי היה אחד מרגעי השפל של הפוליטיקה בישראל. וזה לא פשוט לאור העובדה שאנו עדים ללא מעט רגעים כאלה. איך אמר גבאי? "הציבור חכם". אזרחים רבים התעייפו מהפוליטיקה ומהפוליטיקאים שעושים אותה. נמאס להם מפוליטיקאים לא ישרים. נמאס להם מסעי בחירות שליליים. נמאס להם שמילה זו לא מילה.
בבחירות הראשונות בשנת 1949 אחוז ההצבעה היה הגבוה ביותר שידעה מדינת ישראל, כמעט 90% אחוזי הצבעה. כמובן שאפשר לתלות את האחוז הגבוה בהיותן בחירות ראשונות ובכך שההתרגשות היתה בשיאה. אבל עם השנים אחוז ההצבעה ירד ובשתי מערכות הבחירות האחרונות אחוז ההצבעה הגיע לשפל חדש, עם פחות מ-70% הצבעה. גם אם ביום הבחירות הנוכחי אחוז ההצבעה יעלה, העלייה תהיה מזערית.
כמה שעות לאחר האירוע המביש של אבי גבאי הגיע אירוע אחר בתכלית והוא התרחש במליאת הכנסת, ממש על הדוכן במליאה. הח"כ הוותיק לשעבר, איתן כבל, ניצל את נאומו והודה לח"כ הצעיר דאז, בצלאל סמוטריץ': "אני יודע שיש אנשים שלא יאהבו את זה. אנחנו חלוקים מאוד בתפיסת העולם שלנו, אבל מצאתי לי חבר. אתה לוחם, אתה נבון, אתה חרוץ, ובגלל כל זה אתה גם מסוכן. ולכן אני אומר את הדברים האלה ביושרה. אני אוהב אותך ומעריך אותך מעומק הלב על היכולת שלך להוביל עם כל הסכנה שבזה. אבל אחים אנחנו. יהודים אנחנו ואני אוהב אותך". סמוטריץ' השיב לכבל מכסא יו"ר הכנסת: "מצאתי אח גדול. מורה. בעל ניסיון ובר פלוגתא יוצא מגדר הרגיל. אני מוריד בפניך את הכובע. תודה רבה לך על הכל. למדתי ממך המון".
שני חברי כנסת. שני עולמות. ובכל זאת הם התעלו מעל הפוליטיקה מסיבה אחת ויחידה. הם בני אדם. הם בני אדם לפני היותם פוליטיקאים. המצב הנכון הוא שהאדם עושה את הפוליטיקה, ולא חלילה, שהפוליטיקה עושה את האדם. מסעי בחירות חיוביים, חיבורים אמיתיים בין פוליטיקאים ומפלגות ואירועים מהסוג שיצרו כבל-סמוטריץ' יובילו את אחוז ההצבעה למקום הראוי לו. כמו בשנים הראשונות. אז נדע שמילה זו מילה.
צאו והמשיכו להצביע. שרדתם את שלוש מערכות הבחירות הרדודות ביותר שידעה המדינה. אתם המנצחים הגדולים.