הציונות הדתית נורא התרגשה. היא התכוננה לבחירות, מאורע שקורה פעם בארבע שנים ולפעמים קצת פחות. היא התלבשה בבגדים הכי יפים שלה ודפקה על הדלת של הבית היהודי. גבר חמור סבר ומשופם פתח לה את הדלת. "שלום. הגעתי." "שם?" "מה? זו אני. הציונות הדתית." "איזו ציונות דתית? הממלכתית? הנורמלית? החרד"לית? זו שמאמינה בערכי הציונות הדתית?" "מה? היי, מה קורה לך? זו אני". "אני מצטער, יש לי עוד יום ארוך. כשתבואי עם זיהוי אמתי יש על מה לדבר, כרגע את פשוט לא מופיעה ברשימה". האיש סגר לה את הדלת בפנים.
הציונות הדתית קצת נעלבה אבל היא שמעה שהאיחוד הלאומי מחכים רק לה. היא דפקה על הדלת ובחור צעיר עם פאות וסנדלי שורש פתח. "ה' עמכם", היא אמרה לו, "יעבדוך עמים", הוא ענה בחיוך. היא לא ידעה איך עונים לברכה הזו וגם הדלת הזו נטרקה בפניה בכוח.
היא הלכה הלאה, היא שמעה שיש מפלגה חדשה וצעירה של נפתלי בנט. הוא באמת לא התאים למפלגה הקודמת, היא חשבה כשדפקה על הדלת. בחור צעיר פתח לה את הדלת. היא לא הצליחה לראות את הכיפה לראשו וניסתה להסתכל מכמה כיוונים, הבחור הבין מה קורה והטה את ראשו בבריחה ממנה. היא הייתה טובה יותר מכל בלימוד זכות ולכן הניחה שיש לו אלרגיה חמורה לבד של הכיפה הסרוגה. "היי" היא אמרה לו. "שלום... כן." הוא ענה לה בקרירות. "באתי". "יופי", ענה הבחור לאט, "אנחנו מחפשים בבחירות האלו את הציונות הדתית האמתית. זו שלא מוותרת על ימין אמיתי. את אמתית?" "נראה לי שאני אמתית." היא ענתה בחשש. "תוכיחי". הציונות הדתית הסתכלה על עצמה במבוכה ושתקה. "תראי, אנחנו מנסים למתג את עצמנו לעוד קהלים, כך שאם את לא מיישרת קו נצטרך להשאיר אותך בחוץ. הפעם גם לאחרים יש מקום", "מה? אבל חוץ ממני מי עוד יצבי...-". הדלת נטרקה בכוח. הציונות הדתית לא אמרה נואש.
היא דפקה על הדלת של עוצמה יהודית ועורך הדין איתמר בן-גביר פתח לה את הדלת בכבודו ובעצמו. "הדרישה שלנו לקבלה היא שתהרגי שני ערבים וחתול", "למה חתול?", היא שאלה. "התקבלת!" הוא ענה תוך צחוק. הוא פתח בפניה את הדלת ברווחה אך יצא לה החשק.
היא הלכה והלכה אל הצד השני של המפה ועמדה מול דלת ברזל עליה היו כתובות בנייר צבעוני מילים שנראו כאילו נלקחו הישר מצוות קישוט בתנועת נוער. "ציונות", "אחריות", "מנהיגות", "נחישות", "מתינות", "ממלכתיות", "אשרי הטובים ובוז לרעים" ועוד מילים שלא מסבירות הרבה. היא דפקה על הדלת ובחורה צעירה פתחה לה את הדלת. "שלום" הבחורה אמרה לה. "אנחנו כל כך שמחים שאת פה. חיכינו רק לך." הבחורה הכניסה אותה פנימה ובלונים כחולים עיטרו את כל החדר. היא נתנה לציונות הדתית לשבת על כורסה נוחה והביאה לה כוס מים. הציונות הדתית הייתה מאושרת. הבחורה התיישבה מולה והתחילה לדבר, "ידענו כאן בכחול לבן שתתעשתי בסוף. יחד נקים מנהיגות ממלכתית וציונית, ניצור חוסן בטחוני וחברתי. את, שתמיד היית גשר חברתי, תעזרי לנו לאחות את הקרעים האיומים בעם. את, שתמיד חרטת על דגלך יושר וממלכתיות תעזרי לנו", הציונות הדתית הייתה מאושרת, ואז הבחורה המשיכה, "ובאמצעות הערכים היהודיים שאת מייצגת ננצח את ההדתה המשיחית והקיצונית, את ההומופובים ההזויים ואת רעיון מדינת ההלכה המשוגע." המים פרצו מפיה של הציונות הדתית והיא השתעלה בכוח. "אני חייבת ללכת. יש לי משהו בסניף", היא מיהרה החוצה. "יופי, יופי", ליוותה אותה הבחורה לדלת, "איזה נוער מתון, ממלכתי, שולח את הבנות ללוחמה ואת הילדים למכינות מעורבות ומתונות." "כן, כן.. מה שתגידי." אמרה הציונות הדתית והתקדמה אל הדלת. "נו, אז מתי את באה לחתום?" שאלה הבחורה. "בעזרת ה', בקרוב." "יופי! איך אצלכם אומרים, הכל מכתוב מן אללה!" "כן, כן בטח". הציונות הדתית יצאה וסגרה אחריה את הדלת.
היא גררה רגליים הביתה בעצב. התחיל לרדת גשם והציונות הדתית התחילה לבכות. מדוע אף אחד לא מתאים לה יותר? מה קרה? לאן כולם נעלמו? היא כבר הייתה עייפה והתיישבה בתחנת אוטובוס אפרפרה. התיישב לידה איש עם מעיל שהגיע לו עד האף וכובע מצחייה שהסתיר לו את העיניים. הוא השתעל כמה שיעולים עשנים והסתובב אליה והסיר את הכובע על מנת שהיא תגלה שמדובר בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. "אנחנו נדאג לך". " אני כבר לא יודעת, נמאס לי להשתנות." "אל תשתני. אצלנו בליכוד נקבל אותך כמו שאת, רק תדאגי לנו לחמישה מנדטים ונגמור עניין."
יאיר פריאר דרור – שיעור א' ישבת הסדר מעלות.