מה קורה לציונות הדתית? כל עוד היינו קטנים ומאויימים, היה כל פרט מוכן לוותר על הנוחות המדוייקת שלו כדי להישאר קשור לקבוצה. קבוצות ליברליות הסכימו להשפעה של מחנכים תורניים וקבוצות חרדליו"ת הסכימו לחינוך מעורב כדי להישאר קשורים לקבוצה הגדולה. כל אחד שילם מחיר, אבל ראה את היתרון הכללי שהוא מפיק מכך וקיבל זאת באהבה.
כעת, כאשר הציונות הדתית גדולה יותר ובטוחה יותר בעצמה, אנשים רבים לא מוכנים לשלם את המחיר, הם רוצים את החינוך המדוייק שלהם בבית ספר הנפרד או הליברלי, את ההתנהלות המדוייקת שמתאימה לקהילה שלהם, עם הלבוש והתרבות שהם צורכים, ללא הפרעה של סגנון אחר שיבקר אותם. הקבוצה הגדולה מתחילה להתפרק לאוסף קבוצות נפרדות שלא מוכנות לשלם מחיר כדי להישאר ביחד.
ישנם שני שלבים מרכזיים שצריך לעשות כדי להתקדם מן המצב הזה:
השלב הראשון הוא ההבנה שדווקא המפגש בין הקצוות, והחיים בחברה מגוונת ופתוחה, מאפשרים הפריה הדדית, מתח רוחני בריא ואיזון נכון של כל דעה בעקבות הדעה שנגדה. האחדות שנוצרת מתוך השוני, מאפשרת להכיר עוד סגנונות חיים ולהדגיש ערכים שונים שמאזנים זה זה. הרווח בחברה כזו גדול יותר מההפסד של חוסר הנוחות בהתמודדות עם השונה.
השלב השני הוא לרדת לעומק של המושג "דתיות" ו"לאומיות" ולראות כיצד מבססים מחדש את השותפות הדתית לאומית ממקום יסודי ופנימי, שיוכל לאפשר חיבור מחודש ויציב יותר של הציבור הציוני דתי וגם יחבר אליו ציבורים נוספים שקשורים לערכי היסוד שלו. הן הדתיות והן הלאומיות, שני סלעי היסוד של הציונות הדתית, אינם ערכים סופיים, אלא ביטוי מסויים של ערך עליון יותר שאותו הם משרתים. לכן הבירור של הערך העמוק יותר יאפשר לחבר מחדש את הציבור ולהתרחב לקהלים נוספים.
הרב קוק מסביר שמטרתו של עם ישראל היא להביא לעולם אחדות והרמוניה בין הכוחות השונים של המציאות. הדתיות היא הדרך ליצור חברה מאוזנת שבה כל הכוחות באים לידי ביטוי באופן משולב ומאוחד. כל המצוות נועדו כדי לקדם את האדם לעבר אותו מצב אחדותי וכך החברה כולה תשרת את ערך האיזון וההרמוניה במציאות. לשם כך יש ליצור עם שיכיל בתוכו את כל כוחות החברה באופן משולב ומסודר, כמו גוף אנושי שיש בו כוחות רבים שפועלים יחד לישות אחת בעלת חיים ועוצמה.
כיוון שהן הדתיות ההלכתית והן הציונות הלאומית הם רק כלים ואמצעים כדי לשרת ערך עמוק יותר של אחדות המציאות, עלינו להרחיב את המושג "ציוני דתי", שמהווה סדרה של ערכים טכנים של קיום מצוות וכבוד לאומה, למושג עמוק יותר של "אחדות הכוחות" שמהווה את הנשמה הפנימית לקיום התורה ולקיום הלאומיות.
החפירה פנימה, לעבר ערכי העומק שלנו, יכולה לאפשר גם חיבור מחודש לעוד קהלים שההגדרות החיצוניות של "כיפה סרוגה" דחו אותם, כיון שלא התאימו לפן הטכני של אורח החיים שלהם, אף על פי שבאופן מוסרי הם יכולים להתחבר לרעיונות של אחדות המציאות והרמוניה בין מכלול הכוחות, שמהווים את נשמת הציונות הדתית. גם אם אופן הלבוש והדיבור של אותם אנשים שונה מאיתנו.
וכך כותב הרב קוק: "ראוי יהיה "המזרחי", כשיעמוד על תפקידו הנשא הזה, להיות מתחיל לעסוק בעבודה הכללית, שלא הושם לה לב עד כה, היא עבודת השלום, שלום כללי באומה לכל פלגותיה. השלום איננו רק דבר של נטיה מוסרית - עבודת השלום היא עבודה קולטורית תדירה, רוממה ואדירה, עבודה שצריכה להפנות אליה תמיד את כל הכחות היותר פוריים שבאומה.
אנו צריכים לשום אל לב: מה יהיה האחרית מכל הפירודים כולם ההולכים ומתרבים, המפלגות, הפדרציות והפרקציות, האגודות והמנינים, הזרמים והבמות, אם לא ימצא לנו תל-תלפיות אחד שישא את הדגל הכללי של האומה ויעסוק בלא- הרף בכל התעמולות היותר רצויות בעבודת אחדות האומה, השוית-המחלוקת והתקשרות-השאיפות. " (אגרות הראי"ה, ח"ב, תקע"א)
המפלגה של הציונות הדתית צריכה להיות "מפלגת האחדותיות" ושילוב הכוחות של האומה, היא צריכה להכיל בתוכה נציגים מתוך כל חלקי העם, חילונים ודתיים, חרדים וסרוגים, שמאל וימין, שמרנים וליברלים, שישבו יחד בכבוד הדדי ושותפות בערך העמוק שילוב הכוחות. מתוך הבנה שכל גוון בציבור מאזן את חברו וכך נוצרת חברה שבה יש מקום לגוונים השונים מצד אחד ושותפות והכרה הדדית מצד שני.
חלקי העם השונים יבינו שהשילוב שלהם יחד, כאשר כל אחד שומר על זהותו וגם מאזין לזולת, מביא תועלת ואיזון הדדי לכל הצדדים, ולכן שווה להם להתפשר כדי ללמוד ולחיות יחד תוך קבלה ואחדות שאיננה מטשטשת את הקבוצות, אלא מחברת ומשלבת את הכוחות השונים לסימפוניה אחדותית אחת. ההבנה שבכל מגזר יש נקודות טובות שניתן לשלב יחד, יכולה ליצור שלם גדול יותר, שמכיל את הטוב שבכל קבוצה, באיזון ושותפות בריאה.
זאת תהיה "מפלגת המפלגות", קבוצה שמאמינה בכך שההבדלים בנינו אינם מחסום, אלא מקור להפריה הדדית ושאפשר לראות את הרווח הכללי ואת היופי של ריבוי הגוונים והאיזון שנוצר על ידי ההליכה יחד. הערך שמאחד את כל האנשים במפלגה הזו יהיה ערך ההרמוניה והאחדות, שהוא נשמת התורה ונשמת הלאומיות הישראלית, לכן ראוי שדווקא אנשי הציונות הדתית, שמקדשים את שני הערכים הללו, יובילו אותו בצעדיו הראשונים.