סגור

דעה: "אמונתי האישית היא שעליי להיות יהודי בביתי ויהודי בצאתי"

"בכל מסעותיי בעולם, אני מקפיד ללכת עם כיפה, כיפה כהלכה, כיפה כסמל, כיפה כזהות יהודית גלויה ולא נסתרת" הרב אליהו בירנבוים על החיים כיהודי בחו"ל

הרב אליהו בירנבוים
יב בתשרי התשפ
,
11 באוקטובר, 2019 11:18
משטרת גרמניה

משטרת גרמניהצילום: shutterstock

לפני מספר שנים, בהיותי רבה  הראשי של הקהילה בטורינו, איטליה, יצאתי מבניין הקהילה לבקר חולה הגר בקרבת מקום. בניין הקהילה ובית הכנסת בעיר, נמצאים בשכונה הקרובה למרכז העיר, אולם כדרכם של ערים ושכונות רבות באירופה בשנים האחרונות מוסלמים רבים מתגוררים בקרבה. איש הביטחון בפתח הקהילה, ראה אותי צועד לכיוון השכונה הצמודה שיש בה מוסלמים רבים וביקש בטון הנשמע בין בקשה לפקודה, שלא אצא עם כיפה אלא עם כובע מעל הכיפה או ללא כיסוי ראש בכלל כדי לא לעורר תשומת לב אצל שכנינו המוסלמים.

הודיתי מאד לאיש הביטחון הנחמד, אבל אמרתי לו שאין סיכוי שאעשה זאת. ראשית, כיוון שכרב הקהילה אני משמש כסמל, ואם אני אחשוש מללכת עם כיפה ברחוב, הרי שיש בכך מסר מסוכן גם לחברי הקהילה שניתן ללכת בלי כיפה או יותר מכך, שיהודים מפחדים מיהדותם ועלינו להסתיר את אמונתנו וזהותנו כפי שהיה בתקופת שונות בהיסטוריה היהודית. שנית  טענתי, שאם יהודי לא מסוגל ללכת עם כיפה ברחוב ולחיות כיהודי באופן גלוי, הרי שהמסקנה תהיה שאין אירופה, איטליה או טורינו, מקום ליהודים. שלישית אמרתי לאיש הביטחון שאין לו מה לדאוג, שכן אחרי שירות פעיל בצה"ל כחייל וקצין, אני יודע לשמור על בטחוני האישי...

אכן, בכל מסעותיי בעולם, אני מקפיד ללכת עם כיפה, כיפה כהלכה, כיפה כסמל, כיפה כזהות יהודית גלויה ולא נסתרת. גם במדינות המוגדרות כיום כמעט מסוכנות באירופה כגון, צרפת, ארצות סקנדינביה, ספרד, גרמניה, אני לא מוריד את הכיפה מראשי ולא לובש כובע מעל הכיפה. יהדותי היא פנימית וחיצונית ואיני מסוגל להסתירה כפי שהיה בדורות רבים ובתקופת האינקוויזיציה. רק כאשר אני נוסע למדינות מוסלמיות, כגון מצרים, תוניס, ירדן, מרוקו, עיראק וכ"ו. אני לובש כובע מתוך זהירות ושמא ימצא אותו משוגע שיגרום לסכנה ממשית. אבל באופן עקרוני, אמונתי האישית היא שעליי להיות יהודי בביתי ויהודי בצאתי. יהודי כלפי פנים ויהודי ברחוב ואין כל צורך להסתיר את אמונתי ואת אורח חיי. ניסיוני הוא שהליכה עם כיפה ברחוב, לא זו בלבד שזה סמל ליהדות, אלא מהווה גם סמל לגאווה יהודית. פעמים רבות שגברים ונשים, צעירים ומבוגרים כאחד, עוצרים אותי במקומות שונים בעולם ומבטאים את תחושתם הטובה בכך שיהודי הולך עם כיפה ללא חשש ומבטא את זהותו וגאוותו בכך.

הדילמה היא כיצד יהודים צריכים לבטא את יהדותם בתפוצות? עד כמה לחיות את יהדותם פנימה או בחוץ. עד כמה טובתם של היהודיים והיהדות היא אם ידאגו לא לגלות את הזהות היהודית ומצוות ומנהגים לעולם הסובב או שמא עדיף לחיות את החיים היהודיים באופן טבעי מבלי להסתיר את הזהות היהודית ומבלי להסתתר מאחורי חומה ובריח. נדמה לי שגם הנושא של הליכה עם כיפה ברחוב ברחבי העולם היהודי, הוא דיון חשוב ולגיטימי הקשור לשאלת הפרהסיה היהודית.

כמובן שבשאלה זו יש היבטים שונים הקשורים לשמירת החיים היהודיים, הן מבחינה ביטחונית, הן מבחינה חינוכית והן לשמירת היחסים עם החברה הלא יהודית בה חיים היהודיים בתפוצות. בכדי להבין דילמה זו, נוכל לציין שלפי סקר שנעשה על ידי האיחוד האירופי בשנה האחרונה, מתברר כי כרבע מיהודי אירופה חוששים להזדהות כיהודיים. הלכך, רובם גם מפחדים ללכת עם כיפה ברחוב או עם כל סממן יהודי אחר והם נמנעים מלהבליט את יהדותם באופן חיצוני בשל החשש מפגיעה בהם.

דילמה זו אינה חדשה. כבר בתקופת ההשכלה העיקרון של "אהיה יהודי בביתך ואדם בצאתך"  הפך לאחת מסיסמאות ההשכלה היהודית מתוך רצון לאמנציפציה יהודית. גישה זו שמבוססת על  דבריו של הסופר העברי יהודה ליב גורדון בשירו "הקיצה עמי" אשר נכתב בשנת 1863 וקרא "אהיה אדם בצאתך ויהודי באוהלך". לדעת גורדון בכדי להשתלב בהיסטוריה החדשה של העמים, היה על היהודים לשנות אורח חיים ולא לפרסם את המנהגים הישנים והאמונות של התורה אלא לאמץ את עולם המושגים המודרני, ולשמור על היסודות היהודיים  הדתיים רק בתוך הבית פנימה. אולם כיום שאנו חיים בעולם פוסט אמנציפציה שבו יהודיים הם חלק מהחברה, נראה שטענה זו היא מלאכותית ואף פוגעת בזהות היהודית הטבעית.

שאלות אלו ואחרות על אופיים של החיים היהודיים, מקורן בכך שהיהודים הם חברת מיעוט בתוך חברת הרוב הלא יהודית בעולם. היותם של יהודים קבוצת מיעוט בתוך ארצות גלותם, יוצר מצב של אינטראקציה בין יהודים לגויים, בין מנהגי היהדות למנהגים אחרים הרווחים בעולם, כך היה בעבר וכך הוא גם בהווה.

הגישה הרווחת יותר בעולם היהודי בתפוצות, בעבר ובהווה הוא מודל השתלבות בחברה הסובבת תוך שמירה על ייחוד. גישה זו מנסה להעמיד את היהודי בשני עולמות גם יחד, בעולם היהדות ובעולם של חברת הרוב, ולחיות בתוך שני העולמות או לחילופין בין שני העולמות. לדעתי השמירה של הכיפה על ראשו של היהודי הוא הסימן לשמירה על הזהות היהודית המודרנית, מתוך גאווה וביטחון ומתוך אמירה ברורה שהיהודי הוא אזרח העולם הגלובאלי אבל בלי לאבד את זהותו ואמונתו היהודית והדתית.

 

הרב אליהו בירנבוים הוא ראש מכון שטראוס עמיאל להכשרת שליחים לתפוצות מבית רשת אור תורה סטון.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
11.10.2019

1. הפיתרון ההגיוני . (אלישע)

כל הכבוד לחובשי הכיפות , אבל צריכים לכבד גם את כל מפקדי הצבא וגם של חלק נכבד הכוחות הביטחון , שלא חובשים כיפות

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
בית הכנסת במושב מחולה צילום: יח"צ

לזכר ליל הבדולח: אורות דולקים בעשרות בתי כנסת בארץ ובעולם

קרא עוד