מסע המחנות - קריאתו של הראי"ה קוק מאז ועד היום

'בעמדנו על סף השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, במצב של תקוה והתעודדות לעומת כל הדיכאון אשר עבר עלינו בשנה זו העומדת לחלוף מול עבר פנינו' 

בכדי להבין מדוע הרב מכנה את השנה שעברה כ'דיכאון' חשוב הרקע היסטורי:  בשנת תרצ'ג (1933) ביסס היטלר את אחיזתו בגרמניה וניצח בצורה מוחצת בבחירות דמוקרטיות שהיו שם. הוא החל עם חוקי הגזע והקים מחנה ריכוז ראשון בגרמניה. חיים ארלוזרוב- ממנהיגי התנועה הציונית,קיים עם גרמניה מו"מ בכדי לנסות ולהציל משם יהודים ורכוש. תנועת החרות ראתה בכך שיתוף פעולה עם הנאצים ותקפה אותו בחריפות. בקיץ של אותה שנה נרצח חיים ארלוזרוב על שפת ימה של תל אביב. החשד עלה מיד על אנשי 'ברית הבריונים' שהתנגדו בחריפות לאלרלוזרוב ובעקבות כך נעצרו שניים מהם ונידונו למוות בבית המשפט הבריטי. הראי"ה זצ"ל הגן עליהם בכל כוחו וטען שההרשעה בשקר יסודה ובעקבות כך הותקף קשות על ידי הנהגת הישוב - אנשי מפא"י. הציבור היהודי הקטן בארץ היה מפולג וקרוע בעקבות הוויכוח המר על רצח ארלוזרוב. בסופו של דבר זוכו שני היהודים מהרצח בבית המשפט,אולם האשמות כלפי אנשי 'חרות' והאצ"ל והמסתעפים מהם לא הפסיקו שנים רבות.

'וממעמקי הלב נאמר עליהם "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה". ואנו נזקקים לפשפוש המעשים ולהתקרבות לאורח התשובה המביאה גאולה ורפואה לעולם, לפי מצבנו בעולם בכלל ובארץ ישראל שלנו בפרט'

מהי החזרה בתשובה הדרושה בעת הזו?

'הננו צריכים לציין את הגוון המיוחד הדרוש להיות מובלט אצלנו בכיון היסודי הזה. דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות. תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים".  (ככה קראו אז למה שמכונה היום 'חרדים ודתיים לעומת חילוניים) שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל.'

החלוקה בין 'טובים ורעים' בצורה של מפלגות היא בבחינת 'שטן'

'ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו. ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו, הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים' 

שני המחנות צריכים לחזור בתשובה

"החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא? זהו העיכוב האחד.'

החלוקה למחנות מפלגתיים גורמת לכך ששתי המחנות לא מכירים אחד את השני

'ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו, והננו ממששים כעורים באפילה.'

החלוקה למחנות מפלגתיים בעם ישראל היא בבחינת עבודה זרה

'אין לנו עצה אחרת, אמנם. כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו.'

הציבור נחלק לשלושה סוגי אנשים 

'באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקון שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דוקא תיאור אישי,'

אדם צריך לחפש במה לתקן את עצמו ולהביט בעין יפה על אחרים

'ועל כל אדם בפרט למדנו ש"אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין.' 

בכל מפלגה יש נקודה טובה ולכל מפלגה יש רצון לעשות טוב לעם ישראל

'והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, וביחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקותו יקרים להם באיזו מדה שהיא.' 

הכרות אישית שאיננה על בסיס מפלגתי תסיר את המחיצות

'נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה,' 

אחדות זו היא מהותו של ראש השנה

'ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".  (היסוד" גליון ס', כ"ו אלול תרצ"ג)

עברו מאז שמונים ושש שנה,אז היו בארץ ישראל כמאתתים אלף יהודים והיום כששבעה מליון. אז עם ישראל היה מפוזר ומפורד ונתון ובמצב כלכלי ובטחוני רע,אין מה להשוות בכלל למצבנו היום.

ולמרות זאת,מאמר זה אקטואלי מאין כמוהו.

המחנות השונים חייבים לנסוע אלו אל אלו בכדי לכבד,להוקיר ולהעיריך ולמצוא את המכנה המשותף הרחב. זוהי התשובה אליה אנו צריכים לשאול בכדי שנוכל לעמוד בראש השנה ולכוון באמת בתפילה ולבקש 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם' אמן כן יהיה רצון