היום יום הזיכרון של האר"י זצ"ל, מי שהפך את עולם הקבלה. מי שכל התנועות הרוחניות התורניות מימיו – נסמכות עליו, ומהוות למעשה פרשנות עליו, מי שכמעט ואין לנו כתב מקורי משלו, ובכל זאת דבריו מבעבעים כבר כמעט חמש מאות שנים. את כל זה הוא עשה בכשנה וחצי, ואת כל זה הוא עשה עד גיל 38 בו נפטר.
מה היה בדבריו שכל כך נגע בכולם והפך את ליבם?
מבין התשובות שניתנו לתמיהה זו אני אוהב שתיים:
ראשית – שאלותיו. החיפוש אחר החיבור בין האלוהות ובין העולם בו אנו חיים. הוא לא חיפש רק את מה שמתחולל בשמיים, אלא את החיבור שבין השמיים ובין הארץ, ההשתלשלות, ההשפעות, התבנית.
שנית – עולם התיקון שיצר.
הוא לימד תורת סוד שלא ראתה בעולם שלמות – אלא שבר;
שלא ראתה בו גילוי – אלא משימה לליקוט ניצוצות;
שלא ראתה באדם 'מריונטה' אלא מי שהופקד על ההתעוררות דלתתא ועל התשוקה כלפי מעלה.
זהו העולם שאנו נקשרים בו. בו האור הגדול מפוזר בכל המציאות ואנו מופקדים על מציאתו, חיבורו והשבתו לשורשו. עולם התיקון המופלא.