קראתי הבוקר על 'הצהרת הנאמנות' החדשה של הימין המאוחד. אכן מהלך הסברתי נאה של איילת שקד, שנועד מן-הסתם להתנגח בהצהרת הנאמנות האישית – לנתניהו – עליה חתמו חברי הליכוד. בשונה מההצהרה של הליכוד, זו של הימין המאוחד היא כמובן הצהרת נאמנות לערכים נעלים ועקרונות חשובים.
אני לא כותב זאת בציניות, עברתי על הרשימה ואכן הייתי חותם על כל סעיף.
אבל, בכל-זאת משהו היה חסר לי. מילה אחת שהופיעה בראש הקמפיין של ה'ימין החדש' בבחירות האחרונות, אך נעלמה לחלוטין מההמסמך החדש. המילה הזאת היא 'בג"ץ".
כזכור, בקמפיין האחרון זה היה הדגל הראשי של בנט ושקד: על השלטים התנוססה הסיסמה: 'שקד תנצח על בג"ץ'. בנט ושקד אף הקליטו 'שיר פרידה' (די מוצלח, לטעמי) שבו בג"ץ וצה"ל נפרדים בסרטון סוחט דמעות: "שלום בג"ץ שלום צה"ל/ עדיף לנו לשמור מרחק/ אנחנו לא אישה ובעל/ אתה צריך להיות חזק".
גם במסמך העקרונות של 'הימין החדש' (שעדיין אפשר למצוא ברשת) הטיפול במערכת המשפט תופס מקום נכבד. בין השאר יש אמירה ברורה לגבי העברת פסקת ההתגברות: " נפעל להסדיר את יחסי הכנסת והרשות השופטת באמצעות פסקת התגברות כללית המלווה בהסדרים מיוחדים המגבילים את עצם האפשרות לפסילת חקיקה ראשית של הכנסת ואיסור מפורש על דיון בחוקיותם של חוקי-יסוד.".
לעומת כל האמירות התקיפות מימי הימין החדש, במסמך שפורסם היום מופיעה ההתייחסות למערכת המשפט רק בנקודה התשיעית (מתוך 10). וגם שם, ללא אזכור השם המפורש בג"ץ ובלי שום התייחסות לפסקת ההתגברות.
קשה לטעון ששינוי כה משמעותי הוא מקרי. מה הסיבה לשינוי הגישה של שקד כלפי בג"ץ? האם זהו שינוי טקטי או אסטרטגי? האם במקום ששקד תנצח על בג"ץ, בג"ץ ניצח את שקד?? אני אישית מאד מקווה שלא, אך ימים יגידו.