סגור

דעה: להיות רווק זו השפלה

"שנאתי את עצמי כשהלכתי ברחוב בערב שבת, עם תבנית אלומיניום או עם שקית ניילון ביד. כשמבטים הצטלבו עם זוג עם עגלה, הרגשתי שאני נושא אות קין. שהם בוחנים אותי. הם, הם שבעים מעצמם, ואני, החיים שלי הם עלבון. כשלון"

עמרי שרת
יג בסיון התשעט
,
16 ביוני, 2019 9:44
אילוסטרציה

אילוסטרציהצילום: shutterstock

להיות רווק זאת השפלה. כולם יודעים את זה. זה משפיל לענות שלא אתה לא יוצא עם מישהי, זה משפיל להרשם לאתרי הכרויות, זה משפיל לסמן בטופס 101 מצב משפחתי רווק. וזה משפיל להסתובב באותם הרחובות של אותה העיר שוב ושוב, שנה אחרי שנה, ושום דבר לא השתנה. חברים התחתנו ונעלמו, בחורות שרצית גם כן, ואתה עדיין כאן. הולך לבד ברחוב. איזו השפלה.

כשהגעתי לירושלים כל כך אהבתי את הקונספט הזה של ארוחות שבת. חברים מבשלים ונפגשים, כל אחד מביא את עצמו, ומשהו מעצמו, ואנחנו יוצרים משהו, ביחד. אתה חלק ממשהו. ככה הרגשתי באותה עת, כשהחלופה שהכרתי היתה לשמור שבת לבד בבית של ההורים. ושמחתי בחלקי. אבל יום אחד הייתי בסדנת כתיבה, וחבר הקריא בקול הרך שלו שורה רכה שכתב, "אין דבר בודד יותר מתבניות האלמוניום ברחוב אוסישקין". לא הבנתי. ביקשתי הסבר. ואז החברים בסדנה הסבירו לי שבעצם גם ארוחות השבת האלה הן בגדר השפלה. אנחנו לא בוחרים להיות כאן. אתה מבין?

ופתאום שנאתי את עצמי כשהלכתי ברחוב בערב שבת, עם תבנית אלומיניום או עם שקית ניילון ביד. כשמבטים הצטלבו עם זוג עם עגלה, הרגשתי שאני נושא אות קין. שהם בוחנים אותי. הם, הם שבעים מעצמם, ואני, החיים שלי הם עלבון. כשלון. והאלומיניום המתקמט, הניילון המרשרש, יעידו.

ויום אחד נמאס לי מזה. נמאס לי שמישהו אמר לי שהחיים שלי הם עלבון, ואני קניתי את זה. איזה טמטום. נזכרתי באיזו תובנה שהיתה לי (כמו כל התובנות) בהודו, ביום שבו הבחנתי שהכתפיים שלי דרוכות תמיד, שהשפלה קיימת רק אם אדם מוכן שישפילו אותו. אם יורקים עלי, אם דורכים עלי, זאת השפלה רק כל עוד אכפת לי מה חושבים. אבל אם שאר הרוח של אדם נמצא מעל כל זה, אם אדם מספיק לעצמו, מי ומה יכולים להשפיל אותו? ארוחות שבת לא היו משפילות לפני שאמרו לי שהן משפילות. אבל כשאמרו לי, בחרתי ליישר קו ולראות אותן כהשפלה. ובעצם כל הרווקות הזאת, בכל הסיפור הזה אני בחרתי ליישר קו עם איזה קול אלמוני שאמר לי שזאת השפלה.

אז למה ליישר קו אם אפשר לבעוט בהכל. אני לא זוכר אם קראתי איפשהו או שהמצאתי את זה, שמכובד הוא מי שנותנים לו כבוד. ואת הכבוד הזה גם אני יכול לתת לעצמי. בשנה האחרונה אני מסתובב בשבתות לא עם אלומיניום ולא עם ניילון, אלא עם שקית קשיחה של סברובסקי, כחול רויאל, לא מרשרשת, אתם יודעים, משהו כזה שמכבד את עצמו. אני הולך איתה ברחובות בכתפיים משוחררות, ומישיר מבט לעוברים ולשבים. זה אני. אני רווק. ואני מכובד. שאלו אותי השנה כמה פעמים בארוחות, פשש, מה זאת השקית הזאת. קנית יהלומים? ואני אמרתי, כן, לא בדיוק. יש לי פוסט לכתוב על זה. אז הנה, כתבתי.

16.06.2019

1. יפה כתבת (יוסי)

כתבת שחלפה שנה וכלום לא השתנה.
והנה הוכחת שהשתנה, התעלית מעל לצורך הנואש שלנו לאישורים וכבוד מן החוץ, ומצאת בתוכך מעיין של כבוד עצמי.
לא קנית יהלום, חצבת אותו במחצב נפשך.
שתמשיך למלא את שקית היהלומים של חייך.

דווח על תגובה לא ראויה
16.06.2019

2. השפלה גדולה שחשתי כרווק מבוגר (יניב)

היא להכנס לבית הכנסת ללא טלית (כאשכנזי) לרווק מבוגר זה נותן הרגשה אמיתית של סוג ב בקהילה. אולי הגיע הזמן שגן אשכנזים יאמצו את המנהג הספרדי?

דווח על תגובה לא ראויה
16.06.2019

3. שטויות רכרוכיות ומטורללות. (איבדתם את המוח.)

לאדם יש כבוד הן כרווק, הן כנשוי, הן כראש הרמון, הן כגרוש.

דווח על תגובה לא ראויה
16.06.2019

4. אתה בן. מי רואה בכלל שאתה לא נשוי? (פיצ)

מה יגידו הרווקות???

דווח על תגובה לא ראויה
18.06.2019

5. להיות גרוש עוד יותר. (ריף)

דווח על תגובה לא ראויה
18.06.2019

6. איזה רכרוכיות. להיות בזוגיות מעיקה עם ילדים שמעירים אותך בלילה זו אומללות. מכניסים לאנשים לראש שטויות!!! (שרון)

דווח על תגובה לא ראויה
20.06.2019

7. אל תהיה בטוח שחיי הנשואים טובים יותר משלך (זיו)

חלקם אף הין מוכנים לחזור לרווקות "מה שרואים מפה לא לרואים משם " שלא לדבר על אחוז הגירושין שרק עולה, דמי מזונות ועוד אז עזוב
תהנה כל עוד אתה רווק ועוד תמצא את פינתך
עם בת זוגתך מאחל לך כל טוב

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
אילוסטרציה. קר, אבל בלי גשם צילום: shutterstock

תחזית מזג האוויר: עד אמצע שבוע הבא אין סימנים לגשם

קרא עוד