מערכת בחירות נוספת מתרגשת עלינו ובציונות הדתית מתחילים שוב לדבר על איחודים ופילוגים. הפרישה של נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי והקמת מפלגת "הימין החדש" בבחירות הקודמות, נוצרה על רקע של מחלוקות על רקע אידאולוגי, גם אם יוזמי הפיצול בעצמם נטו להתעלם מכך לאורך כל תקופת הבחירות.
ככל שהלך והתארך הקמפיין הקודם, היה ברור שהימין החדש לא נושא בחובו בשורה חדשה. אותו ימין עם אותן אג'נדות, בדגש על תפקיד שר הביטחון לבנט ושמירה על תיק המשפטים לשקד. כל זה לא הוכיח את עצמו; צעירים רבים שקיוו לבשורה חדשה נדדו למחוזות מפלגת "זהות", שהציעה מתווה שלם לשינוי יחסי דת ומדינה (ועוד רפורמות בשלל נושאים), לליכוד - כדי לחזק את רה"מ נתניהו, או לכחול לבן, כדי לחזק את אנשי הימין המתון ברשימה המתחרה.
בסופו של דבר, מי שהלך עם בנט ושקד עד הסוף, על אף האכזבה מהקמפיין הלא מחדש ולא מבשר בשורות, הם אנשי הציונות הדתית. כשהוקם הימין החדש, רבים תהו על טיבו של המהלך ומה ההבדל בסוף בין הקמת מפלגה חדשה לבין מה שהיה קיים בבית היהודי.
בנט ושקד קראו למפלגתם מפלגה של "דתיים וחילונים" וכשהיו עם הגב לקיר טענו שהם בכל זאת בעד תיקונים ליחסי דת ומדינה, ברוח אמנת גביזון-מדן, כשרות ברוח צהר ובעד שירות נשים דתיות בצבא. אך כל זאת נדחק לקרן זווית, לעומת המסר המרכזי: לנצח את חמאס ולנצח על בג"ץ.
והנה, כעת ישנה הזדמנות שנייה. כבר ברור שהנושא שמפצל את המגזר, בין המיעוט החרד"לי לרוב המגזר, הוא אותו נושא שהוסתר ועומעם במערכת הבחירות האחרונה, אותו נושא שחוזר ועשוי בהחלט להפוך לנושא המרכזי בבחירות 2019 מועד ב': דת ומדינה. ההתבטאות של ח"כ בצלאל סמוטריץ' בעד שלטון משפט התורה וחזרה לימי דוד ושלמה המלך עוררה סערה ציבורית. לא רק בתקשורת הכללית, אלא גם ובעיקר בתוך המגזר הדתי-לאומי. ישנם שומרי תורה ומצוות רבים שאינם סבורים שמדינת ישראל צריכה לאמץ כפייה של ההלכה על מי שהשקפתו שונה משלהם. יתרה מזאת, המהות של מדינה יהודית איננה מתמצה בעיניהם בסמכויות של דיני ממונות לבתי הדין הרבניים.
לא לחינם מתבטא נפתלי בנט נגד מדינת הלכה ובעד "מדינת הכלה". המסרים של התנגדות לכפייה דתית מחלחלים עמוק לתודעה הציונית-דתית של רבים ורבות, שמשלבים בחייהם האישיים בין התורה והחיים המודרניים, בין השכלה כללית ועבודה במסגרות מעורבות וחיים דתיים. אך כל עוד המסרים האלה ייוותרו כשאריות על המקלדת לאחר ציוץ אחד או שניים ולא יהפכו למסר מרכזי ובולט, שהופך את מפלגת הימין החדש למחויבת לשינוי המציאות, תיקון הסדרי הסטטוס קוו המעוותים וחיזוק היהדות באמצעות יצירת תחרות ושידוד מערכות בשירותי הדת, לא נראה שינוי בבחירות הקרובות.
כשמדברים על איחודים צריך לזכור מה הוביל לפיצול מלכתחילה. אין זה אומר שהמסקנה היא שאיחוד הוא דבר שלילי, אלא שיש לאיחוד מחיר, ובדרך כלל הציפייה היא שהמחיר הזה יכלול נטישת העיסוק בסוגיות דת ומדינה.
רק שאין ואקום. היעדר המדיניות של בנט ושקד בנושא הזה בשש השנים האחרונות הולידה התבלטות של קו חרד"לי שנתפס, בצדק, כשוליים בחברה הישראלית. אם יש כוונה לייצר איחוד בין המפלגות, הרי שהוא צריך לבוא בתנאי שסוגיות דת ומדינה לא יורדות מסדר היום, אלא מקבלות מענה וייצוג משמעותי מתוך הימין החדש. אחרת, עם או בלי איחוד, אין תוחלת למפלגת ימין נוספת ללא בשורה באשר לזהותה היהודית של המדינה.
הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה, תנועת נאמני תורה ועבודה