"לא רק את מותה של נחמה ריבלין אנחנו מבכים"

רוב הסיכויים שאם היא לא היתה נשואה לנשיא המדינה, לא היינו שומעים עליה. ועדין מה גורם לכולם כל כך להתעצב על מותה של נחמה?

חדשות כיפה חנן רובין 05/06/19 11:39 ב בסיון התשעט

"לא רק את מותה של נחמה ריבלין אנחנו מבכים"
נחמה וראובן ריבלין, צילום: פלאש 90. קובי גדעון

אני גולל את הפיד ומסתכל באתרי החדשות וכולם מלאים בפרידות מרגשות ותיאורים מפליגים של נחמה ריבלין ז״ל. שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני כואב את לכתה וגם אצלי עברה הרגשה נעימה בלב כל פעם שראיתי אותה ואת הנשיא מחזיקים ידיים. אבל בואו נודה על האמת אלמלא הייתה נשואה לנשיא המדינה, כנראה שהיא הייתה מסוג האנשים שבחיים לא היינו שומעים עליהם, בטח לא מספידים אותם ככה.

ילידת מושב חירות, שלא התגייסה לצה״ל מסיבות רפואיות וששימשה רוב חייה כמזכירת מחלקה באוניברסיטה העברית. כשיצאה לגמלאות, הקדישה את זמנה לאומנות ולמחול. וזהו. זה בטח לא מצדיק עמוד בויקיפדיה, או תמונה עם אשת נשיא ארה״ב. אבל כמות הסופרלטיבים שאני קורא בכל כתבה שקשורה אליה, רומזת לנו שיש כאן משהו קצת אחר.

לא רק את מותה של נחמה ריבלין אנחנו מבכים, אלא את הגעגוע למה שהיא סימלה. לפשטות. לאנשים הפשוטים. לאלו שעל אף המעמד החדש שזכו לו - לא גבה ליבם. לאלו שאין להם בהכרח את הסיפור הכי טוב, את ההיסטוריה הכי מפוארת או את המראה הכי יפה. לסתם אנשים שבדרך זו או אחרת מצאו את עצמם בקדמת הבמה, ועשו זאת באהבה ובפשטות, כביכול זוכרים הם שמחר הכל יכול להתהפך, והם יחזרו בדיוק לאותו המקום שהיו בו רגע לפני.

אולי קצת נמאס לנו מהתרבות הזו שבה כל מישהו שאנחנו רואים הוא כזה שאין כמותו בשום מקום אחר. אולי אנחנו מתגעגעים לתקופה שהיה מותר להישאר בבית ולגדל ילדים, להתנדב במתנ״ס, לצאת לטיול, לגדל פרחים, ללבוש סוודרים ישנים, לבשל לנכדים ולהחזיק ידיים לבן הזוג. אה, וללכת למוזיאון. סתם כי זה כיף ועושה לנו נעים.

אולי בעצם מה שאנחנו הכי רוצים עכשיו, זה את הדברים הפשוטים באמת.

לזכרה של נחמה ריבלין ז״ל.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן