בתחילת השבוע שעבר שמענו אמירות רבות כמו "אירוויזיון הוא לא שיקול אם לצאת למבצע", "אסור שהאירוויזיון יתקיים על חשבון השקט של תושבי הדרום", וכדומה, אמירות שנשמעו על ידי אלופים במיל' ואישי ציבור משמאל ומימין .
לא בטוח שהפסקת הלחימה בדרום לעת עתה באמת אינה קשורה לקיומו של האירוויזיון, אך מכל מקום האמירות האלה נובעות מהיגיון פשוט שנקרא – סולם ערכים.
אמנם אפשר וצריך לדון על עצם האירוע הבומבסטי והנוצץ הזה - איזה ערכים הוא מייצג ולמי הם מתאימים, אך את הדיון החשוב הזה נשים רגע בצד. בהנחה שלמדינת ישראל אכן היה חשוב לקיים את אירוע הבידור הזה מסיבות שונות, אך האם הוא עומד מול ערכי בטחון, הרתעה ושלום חיי אזרחים? בוודאי שלא.
לעומת ערך הביטחון וההרתעה שגם ככה נתון למחלוקת ופרשנות ונראה שלאף אחד לא ברורה הדרך לפתרון קסם לגביו, ישנו ערך משמעותי אחר, ברור ומהותי, שאותו האירוויזיון דווקא ריסק ברגל גסה. זהו ערך עתיק שמלווה אותנו אלפי שנים, אך הוא לא זכה להגנה מאישים ומומחים שקפצו להצילו – ערך השבת.
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ניתנה הוראה לעצור את כל עבודות ההכנה לאירוויזיון, ובצדק. אנחנו שומרים על ערך זכרם של חיילינו שנפלו בתפקידם. אז מדוע דווקא את ערך השבת בחרנו לשכוח? לרמוס ולבזות באופן פרוע של 'עסקים כרגיל', של מאות עובדים שמחללים שבת ואווירת חול מוחלטת?
ערך השבת לא צריך יחסי ציבור. הוא ניתן לנו על ידי בורא העולם, הוא עתיק כימי הבריאה ונותן את פירותיו אלפי שנים. לא בכדי מסרו עליו היהודים את נפשם במשך דורות וראשי הציונות – חילוניים כדתיים – הבינו שהוא צריך להישמר במדינת ישראל המתחדשת.
אלא שיש כאלה שמעדיפים למחוק אותו. לצייר אותו כמיושן ופרימיטיבי, ככופה וחשוך, כ"תוקע" את החיים, וכשייך רק לסקטור מסוים.
השבת לא לבדה במערכה, כל ערך ששייך לשורשים שלנו, לחיבורנו לשרשרת הדורות, למסורת אבותינו, ליסודות היותנו לעם, כל זה צריך להיעלם ולהימחק. לפעמים זה כפיה, לפעמים הדתה, לפעמים אמונה תפילה וביום של ראות רעה זה יכול להגיע אפילו להסתה. יש ארגונים שלמים שזוהי הגדרת משימתם והם עמלים ללא לאות לחלחל את מחיקת הערכים הזו למוחות וללבבות של כולנו.
ואם כך, אז באמת למה לעצור את נתיבי איילון אם אפשר לבנות גשר בשבת? נכון, בשביל מרתון/ תחרות אופניים/מחאות והפגנות אפשר לחסום, זה הרי דברים חשובים אבל שבת? נו באמת...
ועבודות ברכבת? חובה לעבוד בשבת, הרי לא מדובר פה באיזה סיבה טובה כמו שביתת עובדים, למשל.
הכל תלוי אם כן, בהגדרת הערכים שלך. כבר אמר דוד בן גוריון: "אין יהודי חייב להיות דווקא אדוק למען יראה הערך הרב שיש בקיום השבת ומועדי ישראל, כימי מנוחה וחגים היסטוריים המנחילים צביון יהודי ורציפות היסטורית לחיינו הציבוריים" (בספרו "נצח ישראל", עמ' 154). ואכן צדק. צריך להיות מנתק מקצועי בין ישראל למורשתו בשביל שלא לכבד את ערך השבת.
איפה נעלמה השבת כשהגיח ועמד מולה האירוויזיון? זו שאלה קשה ונוקבת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו. הפיכת השבת לחול בשל תחרות הזמר הזו היא לא פחות מאשר ביזוי אחד מהדברים היקרים והחשובים לנו מכל, ופשיטת רגל ערכית. הרי אם ביזוי עובד ציבור, דגל או המנון הוא סיבה לחקירה והעמדה לדין, קל וחומר שכך צריך להיות ביחס לביזוי אחת מעשרת הדברות אותם קבלנו בסיני ואחד מיסודות קיומנו לאורך ההיסטוריה כולה.
האחריות לביזיון הזה רובצת בעיקר לפתחם של הנציגים החרדיים והדתיים שמהם מצופה להבין את משמעות חילול השבת הציבורי הזה. "חובת מחאה", דיבורים גבוהים בתקשורת ואפילו הוצאת מכתב מראש הממשלה לא מספיקים פה.
זה הזמן לקרוא לנציגים החרדים והדתיים: למען השבת, למען עם ישראל, למען הדורות ולמען יהדותה של המדינה – עצרו את ביזיון השבת. הקמת הקואליציה זו העת למעשים! כל עוד זה לא קרה – בהחלט יש לכולנו חלק בחילול ה' הזה.
אריאל פופוביץ, חבר מרכז ליב"ה