חידון התנך העולמי לנוער הוא אחד מהמוסדות האהובים והמוכרים של יום העצמאות. אזרחים רבים צופים בהנאה בבני הנוער המפגינים ידע יוצא דופן בספר הספרים. עם השנים, נוספו לחידון גם אלמנטים חינוכיים ויזואליים של סרטונים בתחומי ידע שונים, המעשירים את הקהל, ושעליהם מתבססות השאלות. ישנם גם קטעי קישור מוזיקליים – שיש לציין לשבח שהמארגנים דואגים לגוון את ההופעות ולפתוח לסגנונות שונים – והחלק הנחוץ שאין ממנו מנוס של נאומי נבחרי ציבור.
מקובל שאת הטקס פותחים דברי ברכה של שר החינוך, יו"ר הסוכנות, ויו"ר הכנסת. לרוב היו אלו דברי פתיחה קצרים, הכוללים סיפורים חביבים וקלילים, שאינם מכבידים על המתמודדים או על הקהל. מה שקרה השנה, אסור שיקרה שוב.
במשך כמעט רבע שעה, נאם שר החינוך היוצא. נאם ונאם ונאם. כשהוא סיים את דבריו, עלה יו"ר הסוכנות, עם קלסר (!!) של דפים, ונאם גם הוא 12 דקות. לאחריו, עשה עמנו חסד יו"ר הכנסת ודילג על השלב המיותר של הקראה חוזרת של כל המכובדים עם תאריהם , ורק נאם 7 דקות.
אחרי כל ההקדמות המייגעות, הגענו למצב המופרך שהחידון עצמו - הסרטון הראשון שלפני השאלה הראשונה - התחיל 45 דקות אחרי פתיחת הטקס.
גזל זמן המוני כזה הוא לא הוגן כלל, בעיקר כלפי המתמודדים. כן, המתמודדים החמודים שיושבים על הבמה – הם לא אביזר ולא קישוט לנאום בפריים טיים. הם בני נוער שהשקיעו יומם ולילה במשך חודשים ואפילו שנים, כדי להגיע להישגים שלהם. הם ויתרו על הרבה דברים כדי להשקיע יותר בשינון התנ"ך. הם מתוחים, הם בסוף מרתון מאד ארוך של עמל, ורוצים כבר להתחיל את החידון עצמו. אני יודעת, כי אני ישבתי על במות כאלו. תלמידותיי ישבו שם, בני משפחתי הקרובה ישבו שם. הנציגים שם על הבמה הגיעו כדי להשתתף בחידון, לא כדי לשבת כמו בובות במשך 45 דקות בזמן שנכבדי ציבור נואמים ונואמים ארוכות ביותר. אותם נואמים הביאו לדרגת אמנות את המושג "קהל שבוי", וניצלו לרעה את ההזדמנות שניתנה להם.
אבל עיקר טענתי אינה כלפי הנואמים עצמם. אני מבינה ששר חינוך פורש רוצה למסור את משנתו לאומה. אני מבינה שיו"ר סוכנות נכנס רוצה להכיר לנו את עולמו ותפיסתו. אבל איפה היתה ההפקה? איך ייתכן שההפקה לא הגבילה מראש למספר דקות הגיוני? בשנה שעברה, בחגיגות השבעים, היו מהומות רבתיות סביב ספירת הדקות שהוקצבו לנאום של כל נכבד ציבור בטקס המשואות. ברור שכאן הנבחרים לא קיבלו הדרכה מראש להגביל את עצמם, כי אחרת לא היה מגיע הנואם השני עם קלסר של דפים על גבי דפים של נאום.
אני רוצה להיות פֶּה למתמודדים, ולהזכיר להפקה שהם העיקר. הנערים והנערות המופלאים, שלומדים ושוקדים. הם העיקר. צריך לשלם מס חברתי של נאומי פתיחה? מקובל. אבל חשוב להגביל אותם למינון סביר. לא ייתכן שהטפל ישתלט, והנערים יתייבשו בינתיים במשך שלשת רבעי השעה, יחד עם כל הקהל שחיכה בשקט מנומס שהדוברים ישחררו אותם כבר ויאפשרו להם להגיע אל העיקר.
נערים ונערות אלו , המדגימים לנו באופן מופלא ומרשים את ההתמדה של "והגית בו יומם ולילה", ראויים לכבוד – שבראשו, האפשרות להתחיל את החידון בטווח זמן סביר.