הבשורה האמיתית של הפריימריז בליכוד היא לא רק מי נכנס, מי התברג למקום גבוה ומי נדחק, מי שישים לב לפרטים הקטנים יבין שהבשורה היא השיטה החדשה שהח"כ החדש של המפלגה, אלמוג כהן, הביא איתו לליכוד.
הדרך של אלמוג כהן לצמרת המפלגה
כהן קיבל אישור להתמודד רק לפני ימים ספורים. בזמן שאחרים בנו במשך חודשים קמפיינים, מפקדים, מערכי פעילים ודילים, לו היו שלושה ימים לעבוד. ובכל זאת, הוא סיים במקום השמיני, כשהוא עוקף שורה של ותיקי ליכוד. אבל ההישג האמיתי הוא לא רק המקום ברשימה, אלא ההוכחה שאפשר לבנות כוח פוליטי גם בלי המודל הליכודי הקלאסי.
כהן כזכור הגיע מבחוץ, ממפלגת עוצמה יהודית. אין לו מפקד ותיק, אין לו תשתית פעילים שנבנתה לאורך שנים, ובוודאי שלא דילים משמעותיים. במקום זה הוא מביא משהו אחר: קהילה דיגיטלית, נוכחות יומיומית וקשר ישיר עם הציבור.
כל סרטון שלו הוא פוטנציאל להכתבת אג'נדה וכותרות. שידורי הלייב מהוועדות, התיעוד מהשטח, הסרטונים הקצרים והנוכחות הבלתי אמצעית ברשת, כל אלו מייצרים תחושה שהבוחר נמצא איתו בתוך העשייה, ולא רק פוגש אותו על שלט גדול מדי או בעמדת קבבונים בבר מצווה.
במשך שנים התקבעה ההנחה שסושיאל הוא תחליף לשטח. כהן הוכיח שאפשר להפוך אותו למכפיל כוח של השטח. וזו אולי הבשורה שלו: בעידן שבו הבוחר פחות נאמן למפלגה ויותר מחובר לפרסונה עצמה, פוליטיקאי שיודע לייצר קהילה, נוכחות וקשר אישי יכול לבנות כוח במהירות שאי אפשר להשיג רק באמצעות מנגנון.
ואם זו אכן המגמה, הבשורה של אלמוג כהן בפריימריז סימנו לשאר חברי הליכוד איך להתכונן ולהמציא את השיטה מחדש לקראת הפריימריז הבאים, ולא פחות מכך: לסמן לכלל המתמודדים לכנסת כיצד לפעול לקראת הבחירות הקרובות.