הציונות הדתית אינה מוצא, לבוש, מוסד לימודים או כתובת מגורים. היא גם אינה מועדון סגור שמקבלים אליו כרטיס חברות בלידה. הציונות הדתית היא תפיסת עולם. מי שמאמין בערכיה, פועל למענם ומבקש להוביל את מדינת ישראל לאורם, הוא חלק ממנה.
אני לא גדלתי בתוך המגזר הציוני דתי. לא נולדתי אל השפה שלו, לא התחנכתי במוסדותיו ולא השתייכתי אליו מבחינה חברתית. אבל עם השנים גיליתי שהערכים שמובילים אותי נמצאים בדיוק שם.
החיבור בין אמונה למעשה. בין תורה לאחריות ציבורית. בין הזהות היהודית של המדינה לבין המחויבות לבנות אותה, להגן עליה ולדאוג לעתידה. האמונה שאהבת הארץ אינה רק רגש, אלא נכונות לפעול. שהמדינה אינה רק מסגרת שחיים בתוכה, אלא משימה לאומית שדורשת מאיתנו אחריות.
לכן השאלה מי רשאי להשתמש בשם הציונות הדתית מחמיצה את העניין. הוויכוח סביב השם שאימצה המפלגה בראשות בצלאל סמוטריץ אינו רק ויכוח על מיתוג פוליטי. הוא נוגע בשאלה עמוקה יותר: האם הציונות הדתית היא קבוצה סוציולוגית סגורה, או דרך רעיונית הפתוחה לכל מי שבוחר בה.
בעיניי, התשובה ברורה. הציונות הדתית אינה שייכת רק למי שנולד במגזר. היא שייכת למי שמאמין במדינה יהודית, בחיבור עמוק לארץ ישראל, באחריות לאומית, בערבות הדדית, בשירות משמעותי ובנכונות לפעול למען הכלל.
הערכים האלה אינם מגזריים. הם אינם שייכים לבית כנסת מסוים, ליישוב מסוים או לסוג מסוים של כיפה. אלו ערכים שיכולים וצריכים לדבר לכל ישראלי שמאמין שהמדינה שלנו זקוקה לזהות, לשורשים, לחזון ולמנהיגות שמוכנה לקחת אחריות.
הציונות הדתית במיטבה מעולם לא שאלה רק מה המדינה חייבת לה. היא שאלה מה היא חייבת למדינה. מתוך התפיסה הזאת צמחו התיישבות, התנדבות, קליטת עלייה, חינוך, שירות צבאי, עשייה חברתית ומעורבות ציבורית. לא מתוך רצון להסתגר, אלא מתוך רצון להשפיע.
בעשייה הציבורית שלי, ובמיוחד בעבודה עם עולים ועם קהילות שונות בחברה הישראלית, אני פוגשת שוב ושוב אנשים שאינם מגדירים את עצמם כחלק מהמגזר הציוני דתי, אך מזדהים עמוקות עם הערכים האלה. הם רוצים מדינה יהודית שאינה מתביישת בזהותה. הם רוצים חברה שמדברת על חובות ולא רק על זכויות. הם רוצים מסורת שאינה קופאת במקום, אלא הופכת לכוח שמניע עשייה, חדשנות ואחריות.
האנשים האלה אינם אורחים בדרך הציונית דתית. הם חלק ממנה.
דרך רעיונית אינה נמדדת לפי המקום שבו אדם נולד, אלא לפי המקום שאליו הוא בוחר ללכת. היא אינה נבחנת לפי השיוך החברתי שלו, אלא לפי הערכים שהוא מקדם והאחריות שהוא מוכן לקבל על עצמו.
הציונות הדתית יכולה להיות בית רחב להרבה יותר ישראלים מכפי שנהוג לחשוב. לא משום שהיא צריכה לטשטש את זהותה, אלא דווקא משום שהזהות שלה ברורה. היא מציעה חיבור בין יהדות לציונות, בין אמונה למדינה, בין זכויות לאחריות ובין מסורת לעשייה.
לא נולדתי לתוך הציונות הדתית. בחרתי בה.
ואולי זו ההוכחה הטובה ביותר לכך שהציונות הדתית אינה מגזר שאדם חייב להיוולד אליו. היא דרך שכל אדם יכול לבחור ללכת בה.
הכותבת היא המשנה לראש עיריית רעננה וחברת מרכז הציונות הדתית