כולם מצטטים את השופטים במשפט נתניהו שהמליצו לפרקליטות לשקול מחדש את סעיף השוחד. פתאום גם אלו שמשמיצים את מערכת המשפט באופן תדיר, נאחזים באמירת השופטים אמש. מרגישים את האבסורד? ביד אחת משתמשים בציטוטים ממערכת המשפט כשזה מתאים לדובר וביד השנייה, מחריבים אותה וטוענים שהיא מושחתת, מגויסת, פסולה וכו', כשזה נוח לאותו דובר עצמו.
כשהייתי ילדה, כמו הרבה ילדים, גם אני התלוננתי על המורים. "לא הוגנים", "לא מבינים", "עושים דווקא". אבל תמיד הייתי מוסיפה הסתייגות אחת: "חוץ מאמא שלי". כי אמי, מהנדסת חשמל במקצועה, שתמיד הערצתי אותה שצלחה את התואר המורכב בטכניון בהצטיינות, הלכה ללמד פיזיקה כדי להיות איתנו הקטנים. לי היה ברור שמכולם אמא מצוינת. כל המורים יכולים להיות גרועים, אבל אמא שלי לא. במבט לאחור זה משעשע אבל במבט על השיח הציבורי בישראל - זה כבר הרבה פחות מצחיק.
מערכת רקובה או מופת של יושר?
בשבוע שעבר, כאשר שופטי בית המשפט העליון דנו בסוגיית בחירת מבקר המדינה והאם צילום ההצבעה פוסל אותה, כינו אותם המבקרים "שופטים מנותקים", "מערכת רקובה", והנה, עכשיו, אותם מבקרים, מצטטים בהתלהבות את הערות השופטים במשפט נתניהו כהוכחה לכך שהפרקליטות מושחתת. פתאום אותם שופטים הפכו למופת של יושר, מקצועיות ושכל ישר. אז איך זה עובד?כשבית המשפט אומר משהו שלא אוהבים - הוא מושחת ואיתו המערכת כולה. וכשהוא אומר משהו שמתאים לעמדה שלנו - פתאום הוא מקור הסמכות העליון?
מחלוקת מקצועית היא סימן למערכת בריאה
"לֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן.." (דברים א,יז) האחריות המוטלת על השופטים היא להיות ענייניים מקצועיים ועצמאיים. זה הבסיס. שופטים שונים יכולים להגיע למסקנות שונות, גם פרקליטים שונים יכולים להגיע למסקנות שונות. הרי כולנו נתקלנו בחוות דעת שנייה של רופא מומחה ששונה מחוות הדעת הראשונה, נכון? אז מה? רופא אחד רמאי והשני מקצוען? לא. פשוט יש להם תפיסות שונות על בסיס אותן עובדות. זה דומה למחלוקת משפטית. העובדה שהפרקליטות חשבה שיש שוחד לא אומרת שהיא רודפת את נתניהו (למרות שיש השמחים להגיד שכן). זה אומר שמי שבחן את הנתונים ראה בהם דרגת חומרה שמובילה לשוחד וגם הסתמך על עדות פילבר במשטרה. אלא שפילבר חזר בו מהעדות הזו במשפט והמצב השתנה.
לגיטימי שהפרקליטות תחשוב אחרת, לגיטימי גם שהשופטים יחשבו אחרת. אבל מה העיקר? שהציבור יבין שזו מחלוקת מקצועית ולא מעשה מכוון בזדון. המסיתים מול מערכת המשפט אומרים שהיא פועלת בזדון, מתוך רדיפה או מניעים פוליטיים. אבל מחלוקת מקצועית בין שופט לפרקליט היא סימן למערכת חיה ובריאה. כשם ששני רופאים בכירים יכולים לחלוק על אבחנה רפואית, כך גם תובע ושופט יכולים לקרוא את אותן ראיות ולהגיע למסקנות שונות. זו לא שחיתות ולא רדיפה. זו מקצועיות, ענייניות ועצמאות.
השיעור ששכחנו ממנחם בגין
הביטוי "יש שופטים בישראל" (או בנוסח הרווח "יש שופטים בירושלים") הפך לסמל כיבוד שלטון החוק. מי שטבע אותו הוא מנחם בגין המנוח, נוכח פסיקת בג"ץ בית אל (1979). שם בית המשפט העליון אישר תפיסת קרקע פרטית פלסטינית לצורך הקמת היישוב בית אל. בג"ץ קבע שכאשר יש טעמי ביטחון משמעותיים מוצדקת תפיסת קרקע פרטית ודחה את עתירות הפלסטינאים. בגין ראש הממשלה טבע בנאומו את האמרה "יש שופטים בישראל" כביטוי לאמון במערכת המשפט ולנכונות לקבל את הכרעתה.
אלא שכעבור חודשים ספורים הגיע בג"ץ אלון מורה (1979). שם נדונו קרקעות אחרות פרטיות שנלקחו לצורך הישוב, ושם פסק בג"ץ שלא הוכח צורך בטחוני ממשי כמו בבג"ץ בית אל. לכן לא אושרה הפקעת קרקע פלסטינית. בגין מדבר שוב בכנסת ומה שהוא אומר קריטי: "אנו כמובן, לא נמסור הודעות, שהן מיותרות לחלוטין, לאמור שיש לכבד את פסק הדין של בית המשפט העליון. הודעות אלו הן מיותרות, כי הדבר מובן מאליו".
מובן מאליו אומר בגין שצריך לכבד את הפסיקה. תושבי הנקודה שפונתה עברו להר כביר, ושם על גבי אדמות מדינה נמצא הישוב עד היום. ראש הממשלה בגין לא יצא למסע דה־לגיטימציה נגד בית המשפט. הוא קיבל את פסק הדין, גם כשלא התאים למדיניות ממשלתו, ופעל למצוא פתרונות במסגרת הדין.
הביטוי "יש שופטים בישראל" בטא עקרון רחב: במדינת חוק, הממשלה רשאית לבקר את בית המשפט ואף לחלוק עליו, אך כל עוד פסק הדין בתוקף - היא מצייתת לו.
עכשיו תחזרו לאמירת השופטים אמש: מי שמאמין לשופטים כשהם אומרים דבר שנוח לו, אך מכנה אותם מושחתים כשהם פוסקים אחרת, לא מעביר ביקורת ולא מבקש רפורמה. הוא פשוט רוצה מערכת משפטית שתמיד תסכים איתו.
הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל') שופטת לשעבר בעבירות טרור, כותבת לתיאטרון ולמסך. blueori@gmail.com. מחברת סדרת הסיפורים קשת אחים.