לא.לא נוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". אם נשתוק ואם הארץ לא תזדעזע מקצה לקצה, לא נהיה נקיים. בליל יום העצמאות, הלילה בו זכינו לנס של קום במדינה, קרה הנורא מכל, פה מטרים ספורים מהבית שלנו בשכונת כפר גנים ג' בפ"ת: בנימין, בחור מתוק ואחראי שעבד בפיצריה שכונתית שאנחנו מרבים לקנות בה- מצא את מותו, והוא רק בן 21. לא בשדה הקרב ולא בשל טרור של אויבים מבחוץ, וכל כך למה? כי חבורת נערים צעירים ומשועממים גרמה למותו. פשוט כך- רצח ללא סיבה! בחור אחראי וחרוץ שכל חטאו היה שביקש לעבוד, שרצה רק לעשות טוב מצא את מותו בנסיבות אכזריות.
ככל הנראה ולפי מה שהתפרסם, בנימין העיז להעיר לחבורת נערים וניסה להפסיק את הריסוס וההרס שזרעו, והם חיכו לו! ארבו לו, התנפלו עליו ואחד מהם דקר אותו בסכין שבידו, דקירה שגרמה למותו לאחר פציעה אנושה. הנערים טרם נתפסו, ויש סיכוי שהם "בני טובים" שהפכו למפלצות בחסות הלילה. חייבת לבוא תגובה במישור משפטי של אכיפה וענישה, במישור קהילתי- חברתי ובמישור חינוכי.
במישור המשפטי - תפקיד מערכת המשפט והמשטרה לתפוס את האשמים ולמצות עימם את הדין כמה שיותר מהר. אין מקום לרחמים אף אם יתברר שמדובר בקטינים חסרי רקע פלילי. בנוסף, יש להגביר את השמירה בלילות מועדים לפורענות כלילות שישי, חופשים וחגים. הסדר חייב לשוב לרחובותינו, וזה לא יקרה ללא אכיפה משמעותית ונוכחות של ניידות במקומות בילוי.
במישור החברתי- קהילתי- כולנו נקראים לחשבון נפש! אזרחים תמימים שעברו בכיכר באותו ליל עצמאות דיווחו כולם על תחושת חוסר נוחות והעדר בטחון בשל התנהגות פרועה של צעירים שבוחרים לחגוג בהשתוללות חסרת תכלית- והשאלות מזדקרות: איך יתכן שהמשכנו כרגיל ולא מנענו? איך יתכן שהשלמנו עם "אופי" חגיגות העצמאות של הנוער? אולי הגיע זמן להתאחד ולא לאפשר שוטטות חסרת מעש בלילות? מדוע צעירים נושאים סכין? מדוע השלמנו עם כמויות צריכת האלכוהול? למה הבטנו בקריצה על ונדליזם, הרס וריסוס שמשות?
הגיעה עת להציב גבולות ולייצר אלטרנטיבות.
במישור החינוכי - עלינו לשוב לבני הנוער - להפעיל אותם , לייצר מעגלי שיח ולשמוע מהם רעיונות, לייצר מנהיגות נוער שמובילה למקום טוב. לאתר ולהכשיר בוגרים שיקחו אחריות על צעירים, ועוד. כבר הלילה שמעתי רעיונות לא רעים בכלל מבני נוער בסביבה והיינו עדים למיזמים מקומיים מתנועות נוער. יש להשקיע חשיבה ומשאבים בפיתוח מנהיגות קהילתית צעירה וחיובית.
הוא שכתבתי כבר- לייצר אלטרנטיבות.
והאמת- הכל כל כך טרי עדיין שלא בא לי לרוץ לפתרונות. ברגעים האלה שני דברים חשוב לי לומר: בראש ובראשונה,לחזק את בני משפחתו של בנימין ז"ל. שיידעו שאנחנו איתם: למרות שאיננו מכירים- לא הצלחנו להירדם בלילה כשידענו שהוא נאבק על חייו; התפללנו איתם, סיימנו ספרי תהילים וכל כך קיווינו לנס. שולחים חיבוק בשעה קשה זו , חיבוק ללא מילים..
דבר שני- פשוט לזעוק את זעקתו של בנימין שלא יוכל לזעוק עוד בעצמו, להשבית את השגרה ולא לעבור לסדר היום! על הרצח הראשון בהיסטוריה נאמר " קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", "דמי" לשון רבים- דמיו ודמי זרעו! זעקה המהדהדת מסוף העולם ועד סופו- חיים צעירים ויפים נגדעו באיבם על ידי בני נוער יהודים. מה קורה לנו? מה עם ערך החיים?
אמות הסיפים חייבות להזדעזע, הכל חייב לעצור! כחלק מזה- להשבית את המסחר בחנויות לזמן מה, לפחות בזמן הקבורה. בהמשך- האחריות שלנו היא לדאוג שזה יהיה הקורבן האחרון ושמותו לא יהיה לשווא. אנחנו חייבים את זה לעצמנו כחברה וחייבים את זה למשפחה היקרה שעולמה חרב עליה באחת . יהי זכרו ברוך