רוב תשומת הלב הופנתה השבוע לדיון בבג"ץ בעניין בן גביר - הוויכוח העקרוני של עו"ד דוד פטר מול תשעת שופטי העליון, טיעוניה של היועמ"שית וכמובן השאלה הפוליטית של האם יכולים השופטים להדיח שר ללא כתב אישום. אלא שלצד זה, נקבעה בבג"ץ פסיקה דרמטית לא פחות, שעשויה להשפיע על הביטחון שלנו עצמנו.
לצה"ל יש משימה אחת
בתחילת השבוע קבעו שופטי בג"ץ כי על צה"ל לקדם שוויון הזדמנויות בין נשים לגברים בשיבוץ לתפקידי לחימה - ואף הורו לבחון באופן מעשי את שילובן של נשים בתפקידים שעד כה היו סגורים בפניהן, כשהצבא הוא זה שמוטלת עליו חובת ההוכחה מדוע יש תפקידים שלא ניתן לפתוח אותם. על פניו, נשמע כאילו מדובר במימוש מתבקש של ערכי הדמוקרטיה. אבל השאלה האמיתית אינה האם מדובר בערך נכון - אלא מי אמור ליישם אותו, ובאיזה מחיר.
אפשר לומר שבשנתיים וחצי האחרונות התחדד לכולנו כי צה"ל אינו עוד גוף ציבורי, אלא ארגון שתכליתו צריכה להיות אחת - הגנה על מדינת ישראל. לפי זה, ההחלטות שמתקבלות בו - ממי ישרת איפה, באיזה תנאים ועם מי - חייבות להתבסס על שיקולים מבצעיים בלבד. זה נכון לגבי שיבוץ לוחמות יחד עם לוחמים בנמ"ר כשאין ברירה, וזה נכון גם עוד מוקדם יותר, כשצריך לבחור איזה חיילים נכשיר ללחימה הבאה.
הערכים נכונים - אבל ההתערבות פסולה
וכאן בדיוק נכנסת הבעיה, כיוון שכשבג"ץ לא מסתפק רק בקביעת עקרונות כלליים אלא מתחיל לדחוף גם לכיוון צעדים אופרטיביים - הוא מטשטש את הקו החשוב בין ביקורת לגיטימית לבין ניהול בפועל. זה כבר קרה לאחרונה כאשר השופטים התערבו בהנחיות פיקוד העורף בנוגע לקיום ההפגנות תחת איום הטילים האיראנים. אמנם היה מדובר בזכות דמוקרטית, אבל בפועל זה סיכן חיי אדם, פשוטו כמשמעו.
הבעיה אינה שבג"ץ טועה בערכים לפיהם הוא פועל. שוויון זה חשוב. חופש המחאה חשוב. אלא שכאן מדובר בזירות בהן המחיר של טעות יהיה כבד מנשוא, ולכן השיקולים צריכים להיות מקצועיים בצורה הקיצונית ביותר. לצבא אסור להיות במצב בו הוא פועל כשהמניע של הגנה על מדינת ישראל ועל חיי הלוחמים הוא לא מה שעומד בראש מעייניו, שכן הוא כל הזמן חושב עם איזו ביקורת שיפוטית הוא יצטרך להתמודד בדרך.
מה הצעד הבא?
ולא מדובר רק על המפקדים בשטח, אלא גם על בית המשפט עצמו וגבולותיו. כי אם היום השופטים מתערבים בסוגיות השיבוץ והרצון לשוויון, מה ימנע מהם מחר לקבוע למח"ט בשטח איזה סיכונים "סבירים" לקחת, או מתי יתערבו שוב בהנחיות הפתיחה באש בשטחים. בעבר, זו הייתה הביקורת העיקרית על הפצ"רייה שהחמירה בהנחיות לחיילים בשטח ועלתה בחיי אדם - אז מה ימנע מהשופטים בירושלים לנקוט באותה הצורה?
https://www.youtube.com/watch?v=qo8gu8DHf0A
כי בסופו של דבר אם משהו ישתבש ותתקבל החלטה שגויה בשדה הקרב - השופטים לא יהיו אלו שישאו באחריות לכך, אלא החיילים, המפקדים וכמובן המשפחה שתקבל דפיקה בדלת באמצע הלילה. אם הכשירות המבצעית תרד בגלל שנכנסו ערכים זרים בלחץ חיצוני, לא בטוח שנהיה מוכנים לשלם את המחירים שעלולים לבוא עם זה. ובמדינה כמו שלנו, לצערנו לא מדובר בשאלה תיאורטית.