כנסת ישראל קידמה השבוע החלטה כי כל מי שמבקש לגשת לאבני הכותל המערבי, יהיה חייב לנהוג רק ע"פ הרבנות האורתודכסית הישראלית, כשמי שלא ינהג כך צפוי לקנס עד מאסר. בהחלטה מצויין כי הסמכות תהיה לאורך הכותל כולו, כולל מתחם קטן וצדדי שהוקצה בעבר ליהודים שאינם אורתודכסים. המשך קידום החוק מייצר סדק שעלול להביא לשבר עמוק בין יהדות התפוצות לישראל. כיצד אמורים מיליוני יהודים בעולם לתמוך במדינה שהפרלנט שלה הופך אותם למוקצה ובלתי רצויים במקום הקדוש ביותר ליהודים? האם ישראל באמת יכולה להרשות לעצמה נתק עם היהדות שמעבר לים? מי מחברי הכנסת שתמך בהצעה קרא עד הסוף את החוק שהופך לכתם אצל אחינו הרחוקים?
הלב היהודי בוער
כאשר שימשתי ראש המועצה באפרת ונפגשתי עם משלחות יהודים מחו"ל התגאתי ביישוב שיצרנו, קהילה חזקה, מאוחדת וכזו שיודעת לכבד כל אחד ואת תפיסת עולמו הדתית יהודית. גם כאשר שימשתי אחראי תחום ההסברה בחו"ל של מועצת יש"ע, זכיתי לספר על הקהילה ממנה אני בה ושאותה ייצגתי. ככל שהמפגש עם היהדות שמעבר לים התגבר זכיתי להחשף לשיחות עומק עם יהודים רפורמים, קונסרבטיביים, אורתודכסים מודרנים, יהודים חילונים, חרדים ועוד. כל אחד ואחת מהם נושאים בלבם אהבה עמוקה ובלתי מתפשרת לישראל - הם מחוייבים לה! מאות אלפים מהם הגיעו לוושינגטון כדי לייצר מפגן תמיכה משמעותי ועוצמתי בישראל מול הבית הלבן שבועות קצרים לאחר השבעה באוקטובר, היה שם קר מאוד בערך 7 מעלות, אבל הלב היהודי בער, הבית בער, המחוייבות בערה.
אבי מעוז , צילום: Olivier Fitoussi/Flash90
הגלות שנכפתה עלינו יצרה זרמים שונים ביהדות, דמויות מפתח שהשפיעו לפעמים על זרם, לעיתים על פי אזור גאוגרפי. לצד כל השונה ישנם עוגנים שהם משותפים לכולם, יום כיפור, התנ"ך, בר מצווה הכמיהה לירושלים ותפיסת הכותל כמקום קדוש לכל יהודי. בימי השלטון הטורקי ובימי המנדט היו מגבלות ועדיין יש תיעוד רב של יהודים, נשים וגברים מתרפקים על אבני הכותל, נושאים תפילה, מייחלים ליום בו יהיה הכותל בידיים יהודיות חופשי מהגבלות.
אחרי שנים נמצא פיתרון
ביוני 67 מליוני יהודים בישראל ובגולה הזילו דמעה כאשר השדר רפאל אמיר תיאר בהתרגשות את הקרבות בירושלים ורגע שחרור הכותל. "אני יורד ברגע זה, ברגע זה, אני יורד במדרגות אל הכותל. אינני אדם דתי, מעולם לא הייתי, אבל זהו הכותל, ואני נוגע באבני הכותל המערבי!". ברקע היו קולות של חיילים: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". פגשתי כל כך הרבה יהודים מזרמים שונים שמתארים את הרגע הזה כמרגש וכמשמעותי ביותר בחייהם. בעיניהם אפילו ראו את המשיח מפציע. בעזה תיארו חיילים בכל בית יש ציור או תמונה של הר הבית. האם אנחנו מוכנים שיהודים יסירו מעצמם ציור או תמונה של הכותל כי הם נדחקו החוצה ממנו?
לימים הוסדרה הרחבה באזור הכותל, הוגדר בה מתחם לגברים ונשים, הוגדר מי מנהל את הכותל. משהחלו זרמים נוספים ביהדות לבקש לקיים את יהדותם הדתית בדרכם נתקלו באיסור. אחרי שנים של מאבק נמצא פתרון. בניית דק רחב מעל שרידי קשת רובינזון סמוך לפינה הדרום מערבית של הכותל, בין הרחבה הגדולה המקיימת אורח חיים אורתודכסי לדק חוצץ הגשר ממנו עולים להר הבית. גם אם לא כולם היו מרוצים מההסדר חשוב היה שלכל זרם ביהדות יש גישה לכותל ויש מקום לקיים את היהדות הדתית לתפיסתם.
שבר עמוק מול אחינו שמעבר לים
לאחרונה, משאבן גדולה נפלה ופגעה בדק שנבנה ועלתה השאלה על האחריות לשיקומו ולתחזוקה שלו, ביקש ח"כ אבי מעוז לנצל הזדמנות ולנשל את הזרמים שאינם אורתודכסים מנוכחות בכותל. בתמיכת החרדים הוא קידם חוק כי הכותל כולו יהיה באחריות הרבנות האורתודכסית בלבד, אסור יהיה לקיים בו טקסים שלא ע"פ האורתודכסיה, ומי שיעז להפר יהיה צפוי לקנס ואף למאסר. החוק הזה שמייצר שבר עמוק מול אחינו שמעבר לים, שמנדה אותם מהמקום שקדוש לכל יהודי עבר בקריאה טרומית.
נשות הכותל והרפורמים בדרכם לתפילה בכותל המערבי, למצולמים אין קשר לנאמר בידיעה , צילום: נשות הכותל
במקרה הייתי בכנסת בזמן ההצבעה על החוק. לאחר ההצבעה ישבתי לאכול ארוחת צהריים במזנון הכנסת. הופתעתי מכמות הח"כים שבכלל לא הבינו מה השינוי שאותו מציע החוק, ונדהמתי לגלות שחלק מהתומכים בכלל לא מכירים את התחושות הקשות של המנהיגות היהודית באירופה ארה"ב אוסטרליה ועוד. שר אחד ישב לידי התלונן שהם נדרשים להצביע ואף אחד לא יורד לפרטים, חוסר המודעות לסדק שנוצר עלול להביא לשבר שיהיה קשה לאחות. ישראל יכולה להרשות לעצמה לאבד את תמיכת אחיה היהודים? לזנוח את השפעתם על הפרלמנטים והממשלות השונות? האם ייתכן שאנחנו נצפה שהם יעמדו לצידנו שעה שאנחנו מרחיקים אותם?
"פיגוע אסטרטגי"
הרב דורון רובין, מנכ"ל התנועה הקונסרבטיבית הגדיר את החוק כ"פיגוע אסטרטגי" בעידוד העלייה. "כיצד נוכל להביט בעיניו של יהודי מארה"ב ולשכנע אותו לעלות, כשחוקי המדינה קובעים שהוא רצוי כאן רק אם יזנח את זהותו?", תהה רובין. "אין היגיון שבר מצוות שוויוניות של משפחות ממונטריאול או תל אביב יסתיימו בכלא. נגביר את המאבק עד להפלת העוולה".
כמי שבמסגרת תפקידיו השונים ביקש לייצר חיבורים ולהמנע מחומות, כמי שמארח פעם אחרי פעם משלחות מחו"ל הן בביתי והן ב'אנו'- מוזיאון העם היהודי שמתוקף החוק משמש המרכז הלאומי לקהילות יהודיות בארץ ובעולם, אני מבקש לזעוק שעדיין לא מאוחר! העברת החוק בקריאה טרומית הוא סדק שאם לא נטפל בו מייד ונסיר אותו הוא יהפוך לשבר בעם היהודי וביחסי ישראל עם יהדות התפוצות.