1. תיקון חוק כל כך מיותר שפוגע באחדות ישראל
"ברוך השם, תודה גדולה לריבונו של עולם, המהפכה של הזהות היהודית הגיעה לכותל המערבי... ככה נאחד את עם ישראל, את אלו שבארץ ואלו שבתפוצות". במילים האלו חגג השבוע חבר הכנסת אבי מעוז את ניצחונו, כאשר המליאה אישרה בקריאה טרומית את התיקון לחוק השמירה על המקומות הקדושים, תיקון שקובעי כי כל פעולה במקומות הקדושים שתיעשה בניגוד לפסיקות הרבנות הראשית לישראל תוגדר כחילול המקום ותיחשב לעבירה פלילית שעונשה עד שבע שנות מאסר.
מצאתי יופי בעובדה שנציג מפלגת נעם השתמש במילים "נאחד את עם ישראל", במיוחד כשמדובר בתיקון כל כך מיותר, שפוגע בראש ובראשונה באחדות ישראל. התיקון כידוע הגיע בעקבות פסיקת הביניים של בג"צ, שחייבה להזדרז בהנגשת האזור ליד קשת דוידסון המכונה עזרת ישראל. התיקון, שעבר ברוב של 56 חברי כנסת, למעשה מעגן את מעמדה הבלעדי של הרבנות הראשית כבעלת סמכות במקומות הקדושים. בתור יהודייה מאמינה ואורתודוכסית, אני לא מביעה התנגדות עקרונית לרעיון. ויחד עם זאת, בתור יהודייה מאמינה ואורתודוכסית אני לא מבינה מה היה דחוף לכנסת ישראל להעביר את התיקון שעלול לפגוע בקומץ היהודים שאינם כאלה.
מעוז, צילום: Olivier Fitoussi/Flash90
ברחבת עזרת ישראל אין מחיצה, ואין הנחיות מחייבות למתפללים שמגיעים למקום: רפורמים או משפחות נלהבות שרוצות לחגוג טקס בר מצווה מעורב. אם התיקון לחוק יעבור במלואו, הרבנות, כגורם הסמכות הבלעדי, עלולה להחליט על סגירת העזרה, אם המתפללים שבה אינם מקיימים תפילה אורתודוכסית. למה אבי? למה אכפת לך איך הם מתפללים? הרי זה לא ברחבת הכותל המרכזית, וגם אני מצטמררת למראה נשים עטויות תפילין שמגיעות בראשי חודשים לעזרת הנשים ומעוררות פרובוקציה. אני מתחלחלת, אבל מזכירה לעצמי שגם להן יש חופש דת. מה אכפת לי שיעשו לעצמן טקסים דתיים מסוימים ברחבה קטנה ונפרדת ומרוחקת מהציבור הכללי? הכותל המערבי לא שייך לאף אחד מאיתנו באופן פרטי, ובאופן מפתיע גם הר הבית לא חתום לי בטאבו. מספיק רק לעבור על חלק מהתגובות הנזעמות לאותו תיקון חוק מיותר, כדי להבין שאין פה ולו בדל אחד של אחדות ישראל.
2. יאיר לפיד ניסה להציל את המצב
האופוזיציה החליטה להחרים את הנאומים של נתניהו ואוחנה בזמן ביקורו הרשמי של ראש ממשלת הודו בכנסת, בגלל "החלטתו המבזה של אמיר אוחנה להחרים את נשיא בית המשפט העליון עמית ולא להזמינו לישיבה החגיגית". אוקיי. זה נחמד בתור איום, פחות סבבה כשקורה במציאות. בזמן שחברי האופוזיציה אכן יצאו במחאה בזמן הנאומים, לפיד עלה לדוכן ופנה באנגלית למודי: "מה שקרה פה היום לא קשור אליך, כל מדינת ישראל מלאה בהערצה למנהיגות שלך, לחברות שלך, ולברית הנצחית בין המדינות שלנו". חברי המליאה הגיבו בצעקות, ואז ענה להם יו"ר יש עתיד ממקומו, עדיין באנגלית כבדה: "בואו ננסה לא לעשות את המצב גרוע יותר".
אוי, מר לפיד. הבאת עלינו מבוכה כשהחלטת להחרים את הדיון המכובד ואת הנשיא הזר, אז עכשיו אתה מנסה להציל את האירוע עם מילות חנופה? זה לא עובד. הכביסה המלוכלכת כבר נתלתה בחוץ וכולם ראו. בפעם הבאה בשבתך כיו"ר מפלגה אשמח אם תשתדל עוד יותר לאחוז ולו למראית עין בשמץ של ממלכתיות ואחריות, בלי חרמות ומשחקים מגוחכים מול האורחים. ומי יודע, אולי בפעם הבאה כבר לא תהיה יו"ר האופוזיציה.
יאיר לפיד בזמן ביקור מודי | צילום: Yonatan Sindel,Flash90
3. יהורם גאון שוב עשה את זה
השבוע צפיתי בסרט החדש בכיכובם של יהורם גאון ומשי קליינשטיין, "הסתברות לאהבה". היוצר עמיחי גרינברג, שהסרט "ההפך" שביים עוד צרוב לי היטב בזיכרון, טווה תסריט משעשע למדי. ראובן, כלומר יהורם גאון שלנו, הוא סטטיסטיקאי אלמן שמנסה להאריך את תוחלת חייו שהתקצרה פלאים בעקבות מותה של אשתו. ברצף אירועים תמוהים הוא פותח במרדף אחרי כסף שמשוכנע כי נגנב ממנו, וגם זוכה לבלות שוב עם נכדתו האמנית עדן. עוד בטרם ההקרנה, עלה השחקן הלא צעיר לבמה וסיפר לקהל באריכות על עבודתו מאחורי הקלעים. עם רצף דוגמאות מסרטיו, הוא ביקש להבהיר כי באופן מפתיע, הדמות שהוא מגלם תמיד שונה כל כך מדמותו בחיים האמיתיים. "אין קשר ביני לבין מספרים", הוא הצהיר לקול צחוק הקהל.
השחקן עטור הפרסים, שלאחרונה נישא לבת זוגו אלה לוסה בגיל 86, התרגש לקבל את מחמאות המברכים, וגם טרח לעדכן אותנו כמה קר היה לו בצילומים שהתרחשו בבריכת ימק"א בירושלים. חשבתי, מאיפה האנרגיה בנאדם? אתה בעשור התשיעי. אני בגילך מתכננת להירדם מול החדשות של שבע בערב ולהאכיל ציפורים בפארק. המנוע של הסרט נע סביב חיפוש הכסף, אבל כשצפיתי בקרדיטים חשבתי לעצמי שגאון, כמו כולנו, בסך הכל מחפש אם עדיין כדאי לו לחיות, ואם כבר, אז עדיף בווליום גבוה.