1. הסרטון של הרב מדן מעורר בהלה מיותרת
הסרטון של הרב מדן שפורסם בערוץ משב השבוע עורר סערה. אחד מבכירי הרבנים בציונות הדתית יצא באזהרה פומבית וחמורה מפני "תופעה קשה של טקס שניתן להגדיר אותו דתי...נלקחים נערים ואנשים מבוגרים פוגעים בהם פגיעה מינית, והפגיעה הזאת חמורה לא פחות משפיכות דמים". חמש דקות אורך הסרטון הזה, ובמהלכו הרב אומר כי הגיעו אליו ידיעות ברורות על "פגיעות טקסיות", "דבר שנמצא בתוך הציבור שלנו ואנחנו נצטרך להישיר אליו מבט". עוד הוא מוסיף כי בציבור הדתי לאומי מתקשים לשמוע ביקורת ולראות בתוכנו "נקודות שחורות משחור". הרב גם מסייג שמדובר על יחידים, אבל בהחלט יש כאן תופעה של פגיעות טקסיות מיניות.
הסרטון הזה הטריד אותי מאוד, לא רק בגלל הטון המוגזם והעריכה הדרמטית, ואפילו לא בגלל התוכן שלו. מדובר בסרטון מטריד כי הוא פשוט חסר פואנטה. מה הרב רוצה לומר? שיש פגיעות מיניות בציבור הדתי? ברור. כמו בהרבה ציבורים אחרים. ואנחנו יוצאים נגדן, מוקיעים את האשמים, ולא מתביישים לדבר על זה.
לתחושתי, לא מדובר כאן במסר שנועד לחשוף אמת מכאיבה או אפילו ליצור שיח עם הקורבנות, אלא במין הטחת האשמות לא ברורה וחסרת משמעות מעשית. אוקיי, הרב גילה שיש פגיעות טקסיות ממש בימים אלה? המשטרה מודעת? או אפילו לבית הדין המיוחד שהקים הרב אליהו שמטפל בעניין. תגידו, הוא רצה להתריע בפני הציבור. בסדר. אבל ככה מזהירים? כשמעליבים ציבור שלם על הדרך? באמצעות הפחדה ובלי שום מסר רלוונטי או אפילו מרגיע? להפחיד את ההורים? לגרום לנערים תמימים לחשוב שכל התוועדות היא גם פוטנציאל לאונס?
יפה הגיב לו הרב אריאל אליהו שאמר כי "כשיש גידול פרא בגוף בריא - מסירים את הגידול בניתוח חד ומדויק, אך לא מכריזים על הגוף כולו כחולה אנוש". והוסיף שבתי הכנסת הם מקדש מעט ולא זירות פשע. שוב חזרתי לצפות בסרטון בניסיון להבין מה החידוש ומה המסר. נתפסתי לציטוט הבא: "ילדים פתאום מאבדים את הריכוז בבית הספר ועלינו לשאול מה קרה להם". מגניב, איזה מסר מעולה להורים ומורים. שימו לב אם הילד לא הכין שיעורי בית, אולי הוא עובר התעללות בטקס דתי. ואולי, אולי כל הטיימינג והרעיון שעומד מאחורי הסרטון המדובר הוא פשוט טראפיק.
2. לא האמנתי שזה יקרה
אף פעם לא האמנתי שזה יקרה. השבוע, כשמספר החטופים המוחזקים בעזה ירד לאפס עגול ומושלם, בהיתי במסך כמה פעמים כדי לוודא שאכן מדובר בחדשות אמיתיות. שמעתי אינספור הסברים מלומדים על כך שלעולם לא נדע מה עלה בגורלם של חטופים מסוימים. שגם אם חמאס היה רוצה, והוא לא, תמיד תישאר איזו גופה נעלמת במנהרה לחה. יהיה מישהו אחד, אולי אפילו שלושה, שאף פעם לא יחזירו. והמספר הקטן הזה ימשיך להעסיק צוות מומחים מיוחד במשרד ראש הממשלה, ובכל טקס אזכרה שנתי הפוליטיקאי התורן ימשיך להבטיח ש"מדינת ישראל עושה ותעשה הכל כדי להחזיר את אזרחיה הביתה".
המבצע להשבת רן גואילי ז"ל |, צילום: דובר צה"ל
ככה חשבתי. כשראיתי את הכיסא הריק מול התמונה האחרונה במאהל החטופים ידעתי בוודאות, מלווה בטיעונים מוצדקים, שלעולם לא ניפטר מהסרט הצהוב. קטנת אמונה שכמוני. ופתאום, מבצע לב אמיץ וחילוץ גופתו של החלל האחרון והלוויה מכובדת ויש קבר באדמת המולדת. ואפס. אפס עגול מושלם שמסמל את סיום המלחמה באופן רשמי וסופי. רק תארו לכם, כמה דברים אתם חושבים שלא יכולים לקרות, והנה, יש מצב שכן. יצאתי קצת קיטשית, אבל ככה זה עם ניסים. הם פשוט מרגשים, וגם, לפעמים ממש אמיתיים.
3. חברת הכנסת שדורשת לגנות חסימות
אמש, בליל העברת התקציב, חברת הכנסת נעמה לזימי דרשה מהשר התורן יצחק וסרלאוף לגנות את אירוע החסימה של אהרון ברק בידי הפעיל המעיק מרדכי דוד. השר עלה לדוכן ובדם לבו סיפר על החסימות וההתעללות שמשפחתו עברה בזמן תקופת הרפורמה המשפטית. "איך אתם לא מתביישים"? הוא אמר. נכון, אין בושה. אותה חברת כנסת שפיתחה מערכת יחסים מיוחדת עם מדורות בכבישי איילון, עכשיו מבקשת לגנות חסימות והפרעה לתנועה. לא שאני תומכת במעשיו של מרדכי דוד חלילה, אבל תמיד טוב להיזכר כמה יושרה יש לאותם מנהיגי אופוזיציה שעכשיו מתלוננים על מה שהם עוללו בעצמם לפני לא הרבה מאוד זמן.