מחיר ההכלה: האמת המפחידה מאחורי שבוע הדריסות המדמם | דעה

שבוע סוער נוסף עבר על מדינת ישראל, והפעם הכוונה היא לא רק למריבות הפוליטיות או למזג האוויר החורפי שסוף סוף הגיע - אלא לסערות שרחשו ברחובות המדינה עצמם. ביום רביעי דרס רכב מספר מפגינים סמוך לגשר המיתרים בירושלים במהלך מחאה של הלומי קרב ופצע אותם באורח קל. מוקדם יותר השבוע נער חרדי נדרס למוות סמוך לצומת קוממיות לאחר שחזר מהפגנה, ועוד אחד שנדרס בהפגנה עצמה ונפצע באורח בינוני.

התוצאה הייתה צפויה

מדינת ישראל אמורה, לכאורה, לדעת כבר להתמודד עם הפגנות. שלוש שנים של מחאות, חסימות כבישים ושיבוש שגרה - פעם בשם הרפורמה המשפטית, פעם בשם המלחמה והחטופים - לא אמורות להפתיע אף גורם שלטוני. אלא שבמקום לייצר כללים ברורים, המדינה בחרה בנרמול: חסימות כבישים הפכו לאירוע כמעט שגרתי, כזה שתלוי בזהות החוסמים, בעיתוי הפוליטי ובמצלמות שבשטח. התוצאה הייתה צפויה - הציבור למד שאין חוק אחד לכולם, ואין גבול שאסור לחצות.

אילוסטרציה, צילום: דוברות משטרה

הנרמול הזה פגש קודם כול את האוכלוסייה החרדית, שיצאה למאבק רחוב גלוי, לעיתים בהובלת הפלג הירושלמי - קבוצה שאינה נשמעת גם לקריאות רבנים ומנהיגים מתונים יותר. חסימות הכבישים במגזר הזה נתפסו בעיני חלקים נרחבים בציבור לא כהפגנה לגיטימית, אלא כהתרסה. אבל מרגע שהמדינה ויתרה על הכלל, הדרך הייתה קצרה לכך שגם מחאות אחרות, כולל כאלה שרוב הציבור מזדהה עם הכאב שלהן, ייתפסו כמטרד שיש "לטפל בו".

הגיע הזמן שהמדינה תציב קו אדום

וכאן צריך לומר אמת ברורה: אזרחים אינם רשאים להפוך לשופטים ולתליינים. אין נסיבות שבהן מותר לנהג להחליט שחסימת כביש מצדיקה דריסה, איום או הפעלת כוח. עייפות, כעס או תחושת חוסר אונים אינם תירוץ. מי שאוחז בהגה מחזיק בחיים של אחרים, והיכולת לעצור, לנשום עמוק ולזכור שמולך עומד אזרח - היא קו ההגנה האחרון של חברה מתפקדת.

אבל האחריות העמוקה יותר אינה של הנהג הבודד, אלא של גורמי האכיפה והמדיניות שנרמלו במשך שנים את הכאוס. משטרה שבוחרת מתי ואיך לאכוף חסימות כבישים, ומקבלי החלטות שמעדיפים הכלה נקודתית על פני מדיניות אחידה, גידלו במו ידיהם את הפיצוץ הבא. לא משום שמחאה אינה חשובה, אלא משום שברגע שאין כללים ברורים - הכביש מפסיק להיות מרחב אזרחי והופך לזירת עימות.

בסוף, זה לא ויכוח על מחאה כזו או אחרת, ולא על מי "צודק" יותר בכאב שלו. זו שאלה אם מדינת ישראל בחרה, במודע או ברשלנות, להחליף אכיפה בנרמול, וכללים בהכלה. שבוע הדריסות האחרון לא נולד ביום אחד - הוא תוצאה של תהליך. ואם המדינה לא תפסיק להתייחס לחסימות כבישים כאל עובדה מוגמרת, אלא כאל קו אדום שיש לאכוף תמיד ועל כולם - האלימות של השבוע האחרון לא תהיה חריגה. היא תהיה תקדים.