ולדימיר חודיינטוב בן ה-14 מנוף הגליל, קפץ מחלון חדרו בקומה השביעית בביתו אחרי שעבר חרם ובריונות קשה בבית הספר. אובדנו של ולדימיר מצטרף לשורת מקרי התאבדות כואבים מהשבועות האחרונים, מצד בני נוער שלא יכלו לשאת את ההתעללות נגדם.
בעולם מתוקן ועדת החינוך של הכנסת הייתה מתכנסת ומנהלת על זה דיונים. בפועל, ועדת החינוך של הכנסת לא התכנסה כבר כמעט חודשיים. היו"ר הקודם של הוועדה, ח"כ יוסף טייב מש"ס, התפטר בעקבות מחאת הח"כים החרדים על חוק הגיוס, ולמרות שבהעדר יו"ר הוועדה מושבתת, עדיין לא מונה לו מחליף.
וכך בלית ברירה הדיון בנושא חרמות על ילדים במערכת החינוך נעשה בוועדת העלייה והקליטה. גם הוועדה לזכויות הילד נתנה במה לקולן של תלמידות שעברו חרם במשך שנים. אך דלתה של ועדת החינוך נותרה נעולה. חבר הכנסת משה (קינלי) טור-פז, חבר בוועדת החינוך, החליט לכנס דיון בנושא. הוא הזמין אנשי חינוך ומומחים, אולם יו"ר הכנסת לא אפשר להם לקיים את הדיון באולם ועדת החינוך הנעול ולכן הדיון החשוב התקיים בחדר סיעה צפוף.
שירה שור - במברגר | צילום: מאיר אליפור
ועדת החינוך מחויבת לדון בנושאים כמו התאבדות בני נוער
ועדת החינוך של הכנסת היא הגוף הפרלמנטרי המוביל את תחום החינוך בכנסת. תפקידיה חשובים ביותר, וכוללים טיפול בנושאים חינוכיים ובסוגיות הקשורות למערכת החינוך, תיקוני חקיקה בתחום החינוך וכמובן העלאת סוגיות בוערות הנוגעות למצוקות בשטח ומציאת פתרונות. הועדה מיועדת להיות הגוף המשרת את הציבור ומשמיע את קולו כשנדרש בירור מקצועי בשדה החינוך.
התאבדות של בני נוער, התעללות ובריונות בבתי ספר הם בהחלט נושאים בהם הוועדה מחוייבת לדון ולדרוש את תיקונם. הוועדה יכולה לעשות זאת באמצעות שיח עם משרדי ממשלה, הפניית תקציבים, דרישת שינויים מחייבים וכו'. היא היא הגוף בעל הכלים האפקטייבים והמשמעותיים לבירור סוגיה שכזו. דיונים במסגרות אחרות בכנסת לא יכולים למלא את מקומה.
אבל הכנסת מתייחסת לחינוך כאל סוגיה שניתן לכבות ולהדליק בהתאם לצרכים קואליציוניים. כאילו שמצוקת התלמידים בשטח הם נושא פוליטי שמפריד בין ימין ושמאל ויכול להמתין עד שהמאבקים הפוליטיים יסתיימו. כאשר נציגי הציבור עסוקים בהישרדות פוליטית סביב חוק ההשתמטות, תחום החינוך - המקום שבו עתידה של החברה הישראלית נכתב מדי יום - נשאר בלי יד על ההגה. החלטה ממניעים פוליטיים משביתה מנגנון ציבורי חיוני.
הוועדה הפכה לכלי משחק פוליטי
מעבר למחדל הניהולי, נחשף כאן עומק השבר הערכי בתפיסת הקואליציה את המושג דיני נפשות. בעוד נציגי המפלגות החרדיות מנהלים קרב בלימה על שימור הפטור מגיוס, סוגיה של פיקוח נפש לאומי וביטחוני ממדרגה ראשונה, הם מפקירים כנזק אגבי את נפשותיהם של הילדים המופנים אל מול שוקת שבורה. ההלכה היהודית חרטה על דגלה את הציווי "לא תעמוד על דם רעך". אולם כאשר דלתות הוועדה ננעלות ככלי משחק פוליטי, המנהיגות החרדית והקואליציה כולה עוברת על לאו זה בשאט נפש. מי שמקדש את ההשתמטות מחובת הגיוס בשם לימוד התורה, מחלל את אותה תורה עצמה כאשר הוא משבית את הכלים הפרלמנטריים שנועדו להציל את "הולדימירים" הבאים. אין כאן רק מחלוקת על תקציבים או גיוס, אלא התנכרות מוחלטת לאחריות המשותפת על חיי אדם מתוך שיקול פוליטי צר. בין אם בשדה הקרב ובין אם במסדרונות בית הספר.
חוק ההשתמטות שמגויס בפה מלא לשמירה על הקואליציה, לשמירה על החברה החרדית מפני חובותיה בנשיאת הנטל הביטחוני, ולהמשך שחיקתה של החברה המשרתת פוגע במעגלים נוספים. הקפאת פעילות ועדת החינוך, ועדת הבריאות ומינוי שרים במשרדים שמהם פרשו השרים החרדים, הם עליית מדרגה בפגיעה באזרחי מדינת ישראל. כבר לא מדובר רק בפגיעה בשוויון ובכוחנו הצבאי. המצב הנוכחי גורם נזק גם בתוך בית המחוקקים עצמו, במקומות שאמורים להגן על הציבור בדיוק כשהוא הכי זקוק להם.
הכותבת היא יועצת פוליטית לשעבר וחברת צוות בארגון יסודות לחינוך, תורה ודמוקרטיה