תל אביב יפו. העיר העברית הראשונה. עיר של חופש, של ציונות מתחדשת, הבית של למעלה מ-400,000 ישראלים. עיר שבנתה את עצמה על חזון של יהדות חדשה, ישראלית, עברית. אבל הרבנות שלה? עבור רבים מאיתנו, היא התחנה הראשונה במסע משפיל להוכיח שאנחנו "מספיק יהודים". כעת, אחרי שבע שנים שהתפקיד פנוי, תל אביב עומדת בפני בחירת רב ראשי חדש. לקראת ההחלטה עלתה דרישה פשוטה והגיונית: שהרב הבא יהיה מי ששירת בשירות צבאי או אזרחי.
אלפי יהודים עוברים "חקירות יהדות" משפילות
הדרישה הזאת חושפת את הפער הבלתי נתפס: בין מי שמוכן למות למען המדינה לבין מי שמחליט אם הוא שייך אליה. קחו למשל את סיפורו של דן - חובש קרבי מאשדוד. בבוקר ה-7 באוקטובר הוא יצא דרומה, חילץ משפחות מממ"דים בשדרות וחיסל מחבלים ביער בארי. הוא לחם במשך למעלה מ-400 ימי מילואים, נפצע ושב לקרב. אבל כשהגיע להירשם לנישואין ברבנות, הוא עבר חקירה על יהדותו. השירות הקרבי המשמעותי שלו לא עזר לשכנע את הפקיד, אבל כשדקלם בעל פה את המתכון המשפחתי לגפילטע פיש - פתאום זה הספיק. מסתבר שזה מה שמגדיר יהדות במדינת היהודים.
הדרישה שהרב הראשי יהיה יוצא צה"ל היא למעשה הפיכת המשוואה הקיימת. במקום לשאול "האם אתה מספיק יהודי כדי לקבל הכרה מהרב רושם הנישואים?" - אנחנו שואלים "האם אתה מספיק ישראלי ומחויב למדינה כדי לכהן כרב העיר?"
הרבנוץ הראשית, צילום: ללא
הרב הראשי של העיר העברית הראשונה חייב להיות מי שמאמין בציונות לא כמושג תיאורטי
איך ייתכן שאנשים שלא חולקים איתנו את חובת השירות הבסיסית ביותר הם אלה שיחליטו אם אנחנו שייכים? איך ייתכן שמי שמוכן למות למען המדינה צריך להוכיח את יהדותו למי שלא מוכן לשרת אותה? השאלה אינה רק על העוול, אלא על פגם מהותי בחוזה האזרחי. רב ראשי הוא משרת ציבור ממלכתי, ושירות הוא ההוכחה הבסיסית להכרה באותו חוזה ולהשתתפות בברית הגורל הישראלית. רב שאינו שותף לברית הגורל הזו, חסר את הלגיטימציה המוסרית לקבוע את גורלם של אלו שכן.
תל אביב, יותר מכל עיר אחרת, צריכה להוביל שינוי תפיסתי. הרב הראשי של העיר העברית הראשונה חייב להיות מי שמאמין בציונות לא כמושג תיאורטי, אלא כמחויבות מעשית. מי שהכיר את צבע המדים, את משקל הנשק, את האחריות לעם ולמדינה. רב שלא שירת לא יוכל להבין את הכאב של משפחות שנאלצות להילחם על זכותן לקבור את יקיריהן בכבוד, אבסורד שמתחיל בשאלה אם אתה 'מספיק יהודי' כדי להתחתן, וממשיך בשאלה הכואבת אם חלל פעולות איבה 'מספיק יהודי' כדי להיקבר בחלקה יהודית.
לא ייתכן שבראש הגופים הקובעים את גורלם של מאות אלפים, לא יעמדו מי ששירתו את המדינה
תל אביב יכולה להוביל, את השינוי המבורך הזה אבל אסור שזה יעצר שם. רב עיר הוא אכן התחנה הראשונה במסע בירורי היהדות, אך משם הסאגה רק ממשיכה אל בתי דין מיוחדים, במקרים אחרים אל מערך הגיור, ומגיעה עד לרבנות הראשית. לכן, הדרישה לרב ציוני מקומי חייבת להיות התקדים לשינוי עמוק בכל שדרת הממסד הדתי. לא ייתכן שבראש גופים אלה, הקובעים את גורלם של מאות אלפים, לא יעמדו מי ששירתו את המדינה, לחמו כתף אל כתף עם יהודים ו"זרע ישראל" דוברי רוסית ומכירים מקרוב את שותפות הגורל היהודית העמוקה שלהם.
הזמן הגיע לקבוע כלל ברזל: רק מי ששירת בשירות צבאי או אזרחי יכול לכהן כרב ראשי - מי שרוצה סמכות לאומית צריך לקחת על עצמו גם אחריות לאומית ולהיות חלק מהגורל המשותף של כולנו.
אלקס ריף צילום: אלקס ריף
אלקס ריף היא מחברת הספר "יותר יהודי ממך", מייסדת ומנכ"לית עמותת "לובי המיליון", המקדמת זכויות וצרכים של ישראלים יוצאי מדינות ברית המועצות