השבוע פרסם בג"ץ פסיקה היסטורית המחייבת את הרבנות הראשית לאפשר לנשים לגשת לבחינות ההסמכה לרבנות. נפל דבר בישראל. דבר מרגש מאוד. המשנה לנשיא העליון, השופט נעם סולברג, קבע בחריפות כי חסימת נשים - "דרשניות, צדקניות וחכמניות" - מן האפשרות לגשת לבחינות הנערכות על-ידי הרבנות הראשית הינה הפליה אסורה שאין בבסיסה הצדקה מספקת. עבורי זה קרה שנה אחת מאוחר מדי.
אני וחברותיי לא יכולות לגשת למכרזים כי הרבנות לא מכירה בתואר שלנו
לפני שנה סיימתי את לימודי בתכנית הלכה. לאורך חמש שנים למדתי גמרא, ראשונים ואחרונים, שיננתי מחלוקות ודעות ולבסוף נבחנתי במבחני סמיכה, ברמה של מבחני הרבנות, במסגרת לא רשמית. אבל אני וחברותיי לא יכולות לגשת למכרזים מכיוון שהרבנות לא מכירה בתואר שלנו. זו אחת הסיבות שפסיקה זו מהווה תקדים מהפכני במערכת הדתית הישראלית: מעתה אין תפקיד רבני רשמי וציבורי שאישה לא תוכל להציע את עצמה אליו.
אנחנו כבר יודעות ויודעים שמה שמתחיל כפסיקה חדשנית פורצת דרך הופך לנורמה מקובלת עד שלא ברור לאיש למה בכלל נדרש מאבק. כך היה עם בג"ץ לאה שקדיאל שפתח את הדלת בפני נשים שרוצות להיכנס למועצות הדתיות, וכך קרה בבג"ץ טוענות הרבניות. מעשים פורצי דרך אלו, הנתפסים כמערערים את המסורת, מהווים את ההפך בדיוק: הם הדרך להעמיק את החיבור לעולם התורה, להרבות במלמדי ומלמדות תורה. היה טוב יותר אילו לא נדרשנו בכלל לבג"ץ, ויכולנו לסמוך על הנציגים שלנו בבית המחוקקים, אנשי התורה והעבודה. אבל כרגע יש על מה לחגוג.
הכרה משמעותית בערך הלימוד הנשי
הפסיקה הזו אינה רק ניצחון משפטי. היא מהווה הכרה ציבורית בחכמה ובמסירות של לומדות התורה, זו הכרה שתאפשר לעוד נשים להתמסר ללימוד, להרחיב נתיבי תעסוקה, ובכך להגדיל תורה ולהאדיר. ברגע שיש אפשרות הביקוש יגדל ויבואו אל העולם עוד ועוד נשים. נגלה את התורה שלהן. וכמו שאיש לא הכיר את אחותו המוכשרת אולי של שייקספיר, אנחנו נוכל להכיר אחיות חדשות רבות שיסללו דרך בתורה ובהלכה.
ומילה לנשים בקהל הדתי המעוניינות ללמוד הלכה ברמה גבוהה: בשלה העת להצטרף לבתי המדרש, לחזק את הידע ההלכתי בזמנים בהם שערי הרבנות נפתחים לנשים, ורוחב האופקים כרוחב האמונה שלנו בעצמנו. ברגע שנשים יראו עצמן ראויות לתפקידים האלה - ימצא גם השביל אליהם.
הכותבת היא ראש המרכז הרעיוני בנאמני תורה ועבודה קולך. לשעבר מנהלת ורבנית בצהלי.