הדתיים הלאומיים צריכים לבצע היפוך קערה כלפי החרדים

בצה"ל יש מושג שנקרא "היפוך קערה" - שבו המצב הנורמלי שרגילים אליו מתהפך, וקורה בדיוק הפוך. לצורך העניין, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, צה"ל והדרג המדיני מתכננים מה יקרה במצב שבו הרשות הפלסטינית מפסיקה את שיתוף הפעולה, הרעוע ממילא, עם מדינת ישראל, הופכת את הקערה ומפנה את נשקה כלפי ישראל.

התגובה של הציבור הדתי

זאת צריכה להיות התגובה של הציבור הדתי-לאומי ביחס לחוסר הגיוס של הציבור החרדי. בתחילת המלחמה חשבתי, כמו רבים במדינה, שגם החרדים הבינו שקרה פה אירוע שלאחריו חוסר השילוב שלהם בחברה הישראלית הגיע לסיומו. נגמרו הימים שהם חיים פה מבלי להרגיש שהם חיים פה. ולא, אין לי שאיפה שהם ידאגו לילדים שלהם בלילות בזמן שאלה נלחמים בעזה או בלבנון, או שיידעו איך אמא לחייל מרגישה כשהיא שומעת את הדפיקות מבשרות הרעה על הדלת. אבל אחרי שבעה באוקטובר ברור שהם צריכים להחליט הלנו הם או לצרינו. בעדנו או נגדנו. האם הם חלק מהסיפור הישראלי, או שהם נשארים בתפיסה הגלותית והמתבדלת שלהם עד ביאת המשיח.

כבר לפני המלחמה היה ברור שיש מחלוקת עזה בין הציבור הדתי-לאומי לציבור החרדי, והמלחמה רק העצימה את המחלוקת. הניתוק של מנהיגי החרדים מהמציאות הוביל למצבים אבסורדים בהם מי שלא מתגייס הצביע על הארכת צווי הגיוס של המילואימניקים ושלח אותם גם לסבב הרביעי והחמישי.

הפגנת חרדים נגד חוק הגיוס | ארכיון, צילום: Yonatan Sindel,Flash90

"המבולבלים עם הכיפות הסרוגות"

לא זו בלבד, אלא פעם אחר פעם התברר שהחרדים פשוט מזלזלים בתורה של הציבור הדתי-לאומי. החל מכך שהם מחשיבים את עצמם היחידים ש"מגינים על עולם התורה", ועבור בציטוטים כמו: "אין לנו שום קשר אליהם (דתיים לאומיים, נ.פ). הם שונאי תורה. האוייבים שלנו הגרועים ביותר" (הרב דוד יוסף, הרב הראשי); "מה שניצלנו במלחמה הזאת... זה רק בזכות בני הישיבות ואברכים. הם מגינים על כל החיילים ועל כל עם ישראל. מי שלא מאמין בדבר הזה הוא אפיקורוס" (הרב יצחק יוסף, הרב הראשי לשעבר); "אלה המבולבלים עם הכיפות הסרוגות, עליהם אני לא מדבר בכלל. יש להם תיאוריות משלהם, איתם זה קשה. הם נהרגים בגלל שאנחנו לא לומדים מספיק וצריך להציל עוד יותר. לצערנו מלמדים אותם תורה שונה" (הרב דוב לנדו).

החודשים האחרונים הוכיחו שגם בסוגיית החרדים אנחנו, הדתיים לאומיים, צריכים לבצע היפוך קערה כלפי אחינו החרדים. לא נקבל יותר את הזלזול בתורה שלנו. אנחנו מנצחים במלחמות גם בזכות לימוד התורה שלנו וגם בזכות השירות הצבאי שלנו. לא נתנצל יותר בפני החרדים על כך שאנחנו מאמינים ב"גם וגם" – וכן, לעתים גם משלמים על כך מחיר כבד, בין אם פיזית ובין אם רוחנית. והכי חשוב כרגע - לא נקבל יותר את העיוות המוסרי והדתי שבשמו הם לא מתגייסים למלחמת מצווה. אין בזה שום דבר יהודי.

הגיע הזמן שהחרדים יחליטו. האם הם חלק מהסיפור של מדינת ישראל? או האם הם אורחים פה? נקבל כל החלטה שלהם, אך אם הם יחליטו שהם אורחים ולא אכפת להם ממה שקורה כאן - הם יקבלו יחס של אורחים. אפס תקציבים ויחס של אדישות ושיוויון נפש אליהם. האחריות ליחס של החברה הישראלית כלפי הציבור החרדי צריכה לעבור לכתפי החרדים. כבר לא נקבל הטפות מוסר שאנחנו אלה שגורמים לציבור הכללי לשנוא את החרדים. האחראיים היחידים למצב שלהם זה הם עצמם.

השינוי צריך לבוא מהם, לא מאיתנו

שיהיה ברור - אני יותר מאשמח אם הם יחליטו שהם חלק מהסיפור שלנו. אני לא רוצה לשנות את אורח חייהם, את ההחמרות שהם מקבלים על עצמם, לא רוצה שיהיו פחות חרדים או פחות מאמינים. לא רוצה לשנות את לבושם את שמם או לשונם. אני רק רוצה שיחליטו להיות חלק ממדינת ישראל. לא מתוך שנאה. מתוך שותפות. מתוך הבנה שהמציאות אחרי השבעה באוקטובר השתנתה, והם חייבים להשתנות יחד איתה אם אנחנו רוצים לחיות פה ביחד ובצורה ברת קיימא.

למרות שאני מכליל, ושיש חרדים שכן מתגייסים וכן משתלבים, בפרספקטיבה של הטבח בשמחת תורה, מעל 300 ימי מילואים והבנה שהתהליך לא יקרה מעצמו - כל זה לא מספיק. השינוי צריך לבוא מהם, לא מאיתנו.

הכותב הוא הדובר של ח"כ אוהד טל (הציונות הדתית) ומילואימניק