הפרעה טורדנית-כפייתית על רקע דתי
שאלה: אני מרגיש כל הזמן צורך להחמיר בכל מיני הלכות, ומאוד מתוח סביב קיום מצוות מסוימות כמו נטילת ידיים, תפילה, ברכות ובעיקר הנחת תפילין וקריאת שמע. הרבה פעמים אני צריך לחזור על מצוות מסוימות כי אני חושש שלא יצאתי ידי חובה. לא נעים לי להודות אבל אני כבר ממש שונא מצוות מסוימות כי הן מבזבזות לי הרבה מאוד זמן וגם גורמות לי למתח רב. אני על סף קריסה ואובד עצות. אני רוצה לשמוח מהמצוות ולא לסבול. למה אני ככה? מה צריך לעשות?
שלום יקירי,
אתה מתאר מצוקה קשה במיוחד: אתה מתוח, מתקשה לשמוח, ולמרות שיש לך רצון לעבוד את ה' בשמחה, משהו לא מאפשר לך לעשות את זה ואפילו גורם לך לשנוא דבר שאתה רוצה לאהוב. ישנה תופעה מוכרת שנקראת הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD-Obsessive Compulsive Disorder). ההערכות הן שבישראל כ2.5% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעה זו. לעתים ההפרעה היא על רקע דתי (Scrupulosity OCD) ויתכן שאחוזי הסובלים בקרב הציבור הדתי גבוה יותר. גדולי ישראל כבר נתנו דעתם לתופעה זו והתייחסו אליה בספרות ההלכתית. תיאורך הקצר בהחלט עשוי להצביע על אבחנה זו.
הפרעה טורדנית-כפייתית היא הפרעת חרדה כרונית, שבה האדם סובל ממחשבות טורדניות חוזרות ונשנות שגורמות לו לחרדה, דאגה או מתח. כדי להקל על החרדה, האדם מבצע פעולות כפייתיות (מעין "טקסים") שמסייעות לו להשיג רגיעה זמנית אך גורמות להחמרת המחשבות הטורדניות ובעקבות כך גם החרדה וההתנהגות הכפייתית המגיעות בעקבותיהן ובכך נוצר לו מעין מעגל קסמים.
ניעזר בדוגמה מוכרת שיתכן שתהיה מוכרת גם לך: אדם הסובל ממחשבה טורדנית שידיו מלוכלכות למרות שהן אינן. מחשבה שכזו עשויה לעורר חרדה למשל שמא הוא נושא על ידיו חיידקים או שהוא מלכלך דברים וכדומה. על מנת להקל על החרדה הוא ישטוף את ידיו, אך מכיוון שהמחשבה שידיו מלוכלכות אינה מתבססת על מציאות אלא על חרדה, המחשבה הטורדנית תחזור ביתר שאת, שהרי למרות ששטף את ידיו הוא עדיין מרגיש מלוכלך. אז הוא ישטוף שוב והפעם עם יותר סבון, ויותר מים, ובהמשך אולי גם יימשך לטקסים נוספים כמו שטיפת הידיים עד המרפקים, או מקלחות ארוכות לאחר פעולות אותן הוא תופס כ"מלכלכות".
מה קורה כאשר הפרעה טורדנית-כפייתית פוגשת אדם דתי? יתכן מאוד שהאדם ישתמש ב"טקסים דתיים" לצורך הפחתת החרדה, ותתפתח הפרעה טורדנית-כפייתית על רקע דתי. כבר אין צורך להמציא טקסים חדשים- ההפרעה "תתלבש" היטב על המצוות הקיימות. למשל: אדם שחרד שהוא לא טהור מספיק ייטול ידיים שוב ושוב. כמובן שנטילת ידיים אחת מספיקה להיטהר מבחינה הלכתית, אך מכיוון שהרגשת חוסר הטהרה מתבססת אצלו על יסוד רגשי עמוק יותר- הוא עדיין לא ירגיש טהור וינסה להשיג תחושת טהרה באמצעות נטילות ידיים חוזרות ונשנות. בדרך כלל הוא יתרץ את נטילת הידיים החוזרת בכך שאולי הוא לא יצא ידי חובה בנטילות הקודמות ויתן לכך הסברים הלכתיים מסוימים שבדרך כלל אינם תואמים את המציאות.
כמו כן, אצל אנשים עם הפרעה טורדנית-כפייתית על רקע דתי שמפחדים שאינם יוצאים ידי חובה, נראה בדר"כ חזרתיות על מצוות מספר פעמים. בחלק מהמקרים הם אף יעשו דברים אסורים הלכתית, כגון: יברכו כמה פעמים, יאמרו את הפסוק הראשון של קריאת שמע מספר פעמים, יבצעו חזרות בתוך התפילה, יחזרו על שם ה' מספר פעמים, ועוד.
אנשים עם הפרעה טורדנית-כפייתית מצויים במתח רב ונדרשים להשקיע זמן רב סביב ההתנהגות הטקסית שלהם. כבר פגשתי מטופלים רבים שהשקיעו שעות רבות ביממה בהנחת תפילין, שהייה במקלחת או בשירותים (לצורך התנקות), התרת נדרים, שטיפת כלים, תפילות ארוכות מאוד ועוד. קל לדמיין את המתח הרב הקיים תוך כדי ביצוע טקסים אלו...
אז מה עושים?
ראשית, יש לפנות לטיפול רגשי. חרדה שאינה מטופלת, בדר"כ מחמירה, ובייחוד בהפרעה טורדנית-כפייתית שבה לעתים קרובות הסימפטומים מתחלפים, מחמירים או מתווספים. סיכון נוסף בהזנחה הוא התפתחות של הפרעות רגשיות נוספות, בדרך כלל דיכאון. בנוסף, הניסיון מראה שככל שמטפלים בחרדה בגיל צעיר יותר, כך התהליך הטיפולי מוצלח וממוקד יותר ולכן חשוב לא להתמהמה.
לבינתיים: יש לזכור שהחרדה מתבססת על תפיסת עולם מעוותת, כגון: "אינני מספיק טוב", "אני טמא", "אני מלוכלך", "אינני אהוב כפי שאני", "אם זה לא מושלם זה לא שווה כלום" וכדומה. לכן, עיקר הדגש בעיניי צריך להיות בבניית תפיסת עולם נכונה ומאוזנת יותר. בטיפול טוב, תוכל להבין מהי תפיסת העולם השגויה שעליה מתבססת החרדה אצלך, ולקבל כלים יעילים לשינוי תפיסתי-מחשבתי.
במקביל, חשוב לרכוש כלים להפגת מתחים, תוכל כבר כעת להתחיל לתרגל טכניקות הרפיה כמו נשימות, מדיטציות ועוד. חלק מהמטפלים הרגשיים מלמדים את המטופלים טכניקות הרגעה המסייעות להפחית את רמת החרדה.
בנוגע למחשבות הטורדניות- בטיפול טוב תוכל לקבל כלים יעילים להתמודדות עם המחשבות הללו, אך לבינתיים: זכור שמחשבה היא רק מחשבה. היא לא אומרת עליך שום דבר ולא מחייבת אותך לפעול בשום אופן.
גם להתמודדות עם ההתנהגות הכפייתית תוכל לקבל כלים יעילים בטיפול מקצועי, וחשוב לא "להילחם" בהתנהגות הזו מבלי להתייעץ עם איש מקצוע, שכן, ניסיון להפסיק את ההתנהגות הכפייתית באופן לא מקצועי עשוי להחמיר את המתח והחרדה. גם אם תצליח לחדול מטקסים מסוימים, יתכן שיתפתחו טקסים אחרים.
במקרים מסוימים, יתכן שיהיה נכון לקבל טיפול תרופתי. ההחלטה מורכבת מגורמים רבים, למשל: כח הרצון שלך, חומרת ההפרעה, התפיסה הטיפולית של המטפל הרגשי שתלך אליו, קצב ההתקדמות שלך ללא תרופות, ועוד. המלצתי לך היא להתייעץ על כך עם איש מקצוע או עם המטפל הרגשי שלך ולבחון יחד מהו הדבר הנכון במקרה שלך.
מאחל לך בהצלחה! מקווה שהדברים סייעו לך להבין מה מתרחש אצלך וכיצד לפעול.
לתגובות, מרדכי קדוש 0528-784146 או בדוא"ל: mordekadosh@gmail.com
מרדכי קדוש, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי, מומחה לטיפול בדיכאון, חרדה והתמכרויות.