דעה קריאה למחנכים: זה הזמן לשתף את התלמידים בייסורי הרווקות

עד עכשיו אני זוכר את המורה שסיפר לנו על הקשיים ברווקות המאוחרת. הוא שיתף את הרגעים בהם הוא חשב שבחיים הוא כבר לא ימצא אף אחת. בידיעה שכמעט כל החברים שלו כבר התחתנו ומי כבר נשאר לו

חדשות כיפה אבינועם הרש 15/06/22 18:36 טז בסיון התשפב

קריאה למחנכים: זה הזמן לשתף את התלמידים בייסורי הרווקות
צילום: shutterstock

הגענו לישורת האחרונה. הזמן שבו רוב התלמידים כבר עם הפנים לחופש הגדול. כל המבחנים הסתיימו. כל קטעי הלימוד בספרים נגמרו. התעודות כבר נכתבו, מציפות ביחד איתם את השאלה: בשביל מה אנחנו בכלל ממשיכים להגיע לבית הספר ומי צריך את זה?

תלמידי כיתות ו' עסוקים עד מעל לראש במסיבות סוף שנה. כנ"ל השמיניסטים. וכל השאר מנסים להעביר את הזמן עד לצלצול הגואל. ברוכים הבאים לזמן החשוב ביותר של השנה: בית הספר של החיים. הזמן בו המתמטיקה מפנה את מקומה למתמטיקה של החיים. שינון אינפורמציה של חומר ותכתיבי לימוד לבגרות זזים הצידה בפני סיפורים ועובדות שקרו בחיים ומחנכי הכיתות כמו גם המורים המקצועיים חפצים לשתף בהם את התלמידים כתובנות לדרך.

"בהבנה שלא מעניין אותו מה יקרה מעכשיו בעוד חצי שנה אלא רק איך הוא מסיים את היום"

ועד עכשיו אני זוכר איך המחנך שלנו נכנס לכיתה עם הקפה השחור שלו ואמר לנו כשכל הספרים שלנו כבר היו סגורים: "תעשו לי טובה. בשיחה הבאה אני הולך לשים את הלב שלי על השולחן. מי שלא רוצה להיות כאן או מי שרוצה להיות בחוץ, יותר ממוזמן לצאת החוצה. שאף אחד לא יעשה לי טובה. זה האני מאמין שלי בחיים", וכמובן שעם ההקדמה הזו כולנו הקשבנו לו. 

ואז הוא אמר לנו שהוא התחתן ברווקות מאוחרת ושהוא רוצה לשתף אותנו בקשיים שהיו לו. בבדידות. בלבד. ברגעים האלו שהוא חשב שבחיים אבל בחיים הוא כבר לא ימצא אף אחת. בידיעה שכמעט כל החברים שלו כבר התחתנו ומי כבר נשאר לו. בהבנה שהוא חייב להיות חזק בשביל לשמור על השפיות שלו ולהמשיך ולשרוד. בהבנה שלא מעניין אותו מה יקרה מעכשיו בעוד חצי שנה אלא רק איך הוא מסיים את היום וחי את המחר. להחזיק עוד טיפה. לסחוב עוד קצת. בלילות הרטובים מדמעות. ביכולת ללכת בכל זאת לחתונה של חבר טוב שלך שהיה לך כמו אח ולרקוד בשמחה שלו, כשעין אחת שלך צוחקת ושמחה בשמחתו והעין השנייה בוכה על הלבד שלך.

והוא סיפר לנו מה היה השם של הבחורה שהוא יצא איתה ארבעה חודשים והיה בטוח שהם כמעט יתחתנו. באכזבה שאיימה להטביע אותו. באיך שהאישיות שלו מתנפצת למיליון רסיסים והוא צריך עכשיו, אין ברירה, להתחיל ולאסוף פיסה אחרי פיסה אם הוא חפץ בחיים. 

במקום סינוס וקוסינוס ספרו לנם על האכזבות מהקשר

וכל הכיתה הקשיבה לו ועקבה אחרי כל תנועה שלו. ואף אחד לא ציץ. ואף אחד לא חשב אפילו לצאת החוצה. ולמחרת הוא סיפר לנו עוד סיפור אחר מהחיים שלו. וביום השלישי סיפור נוסף. וכולנו הרגשנו שהזמן הזה שבו המחנך שלנו שם את הלב שלו מחדש לפני כל הכיתה בכל סיפור וסיפור, הוא הזדמנות נהדרת מבחינתנו לתפוס קצת מתפיסת העולם שלו. להסתכל על היקום דרך המשקפיים שהוא רכש לעצמו בעמל של שנים. וזה היה נהדר ומסעיר ומכונן והלימוד היה המעניין שהיה לנו מתחילת שנה.

מחנכים: ספרי הלימוד נסגרו. הלוח הושתק. זה הזמן להתחיל ולשתף את התלמידים שלנו בכלים מהעולם שלכם רגע לפני שהם יוצאים לחופש. במקום סינוס וקוסינוס לדבר איתם על האכזבות מהקשר שלא הסתיים בחתונה, במקום עוד נוסחאות לחלוק איתם את רגעי השפל והתקומה, זה הזמן לפתוח להם את בית הספר של החיים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן