שנה אחרי פרעות עכו ויפו ולוד, הפצעים בשטח מתקשים להגליד. רק הלילה נעצר יהודי בלוד אחרי שהסיור בו היה הותקף בידי ערבים. לצד הזעם על הממשלה, גופי אכיפת החוק והפורעים עצמם, הגיע הזמן לחשוב פרקטית מה ניתן לעשות. בבסיס הדברים חשוב שנבין שערביי ישראל הם לא גייס חמישי. אסור שיהיו. ואני יודע שהמילים הללו מנותקות ממה שקורה בפועל בשטח- ואסביר.
אני לא מדבר על שאיפה לשלום, מילה שנהייתה רחוקה, אלא את היכולת לחיות ערבים ויהודים במדינה אחת
הפרעות שהיו בשנה שעברה, לצד אירועים שונים נוספים שקורים כאן בשנים האחרונות, ניתקו עבור רבים מאיתנו את חלום הדו-קיום. אני לא מדבר על שאיפה לשלום, מילה שנהייתה רחוקה, אלא את היכולת לחיות ערבים ויהודים במדינה אחת. אם זה יימשך לאורך זמן זה עלול להיות אסון.
את ערביי יפו לא נוכל לנתק מתוכנו, את ערביי פתח תקווה לא נוכל לגרש מתוכנו וגם לא את ערביי המשולש. המחשבה שאפשרי לחתוך את ירושלים בין אזרחיה הערביים לאזרחיה היהודים מראה בעיקר דבר אחד- שאלה הקוראים לעשות זאת לא מכירים את המבנה הטופוגרפי והאזרחי של בירתנו ולא מבינים מה המשמעות של חלוקתה.
אז מה כן? להחיל חוק ולתת זכויות. המיליארדים שנשפכים כיום על החברה הערבית, הם הזדמנות אדירה להחזרת החוק והצדק, וגם הריבונות לתוככי ישראל. המתכון ברור- אזור שיקבל את הריבונות- יקבל את הכסף. ואזור שלא- יעבור תהליך המרה מסודר לאזור של חוק וסדר.
העובדה שיש כפרים ואזורים שלא נגבים בהם מיסים ושלא ניתנים בהם שירותים הם תמרור דמים במדינה מתוקנת. העובדה שיש פחד להיכנס ולהיפגע באזורים בהם יש פורעים- הם תעודת עניות לשלטון הישראלי ומשמעותם הרת אסון לכלל חלקי המדינה. זה הזמן והמקום להחיל את החוק. לעצור את הפורעים. שיהיו עשרות, מאות, אלפים או עשרות אלפים.
"לא נצליח להתנתק מהם, אין כל צידוק מוסרי לעשות זאת. אין כל אפשרות לעשות זאת."
ההכפשה של כל המגזר הערבי, וההתנערות מהחלת החוק ונתינת הזכויות היא ירייה בראש של כולנו ושיתוף פעולה עם אלה הרוצים בהכחדתה של מדינת ישראל. לא נצליח להתנתק מהם, אין כל צידוק מוסרי לעשות זאת. אין כל אפשרות לעשות זאת.
אבל יש אפשרות בהחלט, והיא מגובה בחוק בכל מדינה מתוקנת- לעצור פורעים פושעים ומחבלים. כי במקרה הזה - זה או אנחנו, או הם!
החלת החוק היא בדיקת חומרי הלימוד, היא מעצר נרחב נגד אלה שמשליטים טרור על סביבתם, היא מעצר וטיפול במחבלים בתוכם, היא איסוף כלל הנשק מהחברה הערבית. היא שינוי כללי הנהיגה והדרך במגזר שקורבנותיו ותוקפיו בדרכים הם פי כמה וכמה ממספרו באוכלוסיה.
יש לנו ממי ללמוד, ראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני הצליח לשנות את פני העיר שלו כליל. הוא נלחם בפשע כמו שצריך להילחם בפשע וכך התיר את יתר החברה כולה כחפה מפשע. גם אנחנו יכולים לשנות את המצב כאן, וזה לא עניין פוליטי- זה עניין קיומי.
ממשלת ישראל הנוכחית החליטה לחלק מיליארדים למגזר הערבי. את דרך העברת הכספים ניתן לשנות מתחושת פרוטקשיין לקיום ריבוני. אם חלילה לא נעשה זאת, במלחמה הבאה ניאלץ להשקיע את עיקר הכוחות מול אויב מבית. במקרה הזה זו אחריות שלנו כמדינה. רק שלנו.