את הפרחים על הנפת הדגל ביום ירושלים צריך להקדיש לסינוואר

קשה היה לפספס משהו ממה שקרה כאן בתחילת השבוע, פתאום חגגנו באמת את יום ירושלים. אחרי הרבה מאוד שנים של ירידה בכמות המשתתפים בריקוד דגלים, אחרי שנתיים של קורונה, אחרי שומר החומות לא פחות מ-70,000 איש הגיעו להניף את הדגל בירושלים. עשרות אלפים אחרים צעדו ברחובות הערים והקיבוצים גם הם עם דגל. את הפרחים על הנפת הדגל והתודה אפשר להקדיש לסינוואר.

כל כך הרבה ניסו להפחיד אותנו, לא רק חמאס מרצועת עזה, לא רק ערביי ישראל, אלא גם חלק מהפרשנים בתקשורת ופעילי שמאל. סיפרו לנו שאם נצעד בסמטאות העיר ירושלים שוב נמצא עצמנו תחת מתקפות טילים ואזעקות. הממשלה הנוכחית יש לומר באומץ קיבלה החלטה שלא להירתע מהאיומים ולקיים את המצעד כפי שהתקיים גם טרום הקורונה.

מה שחמאס לא לקח בחשבון זה את הישראלים מימין ומשמאל שגאים בדגל הכחול לבן ובמה שהוא מייצג

באותו האומץ צריך גם לנהוג בממשלה הקודמת שלאחר הירי על ירושלים לא הבליגה ויצאה למבצע שומר החומות שגם הוא טרם ליכולת לקבל את ההחלטה הנכונה לצעוד. קצת לפני יום ירושלים חמאס התהדר בעובדה שהצליח להביא ל"תחושת לאומנות פלסטינית בקרב ערביי פלסטין הכבושה" כהגדרתו.

הוא כיוון לתופעת הנפת דגלי פלסטין או ליתר דיוק אש"ף באוניברסיטאות השונות בהם תל אביב ובן גוריון בבאר שבע. מה שחמאס לא לקח בחשבון זה את הישראלים מימין ומשמאל שגאים בדגל הכחול לבן ובמה שהוא מייצג. קריאת התיגר של הלאומנות הפלסטינית בקרב ערביי ישראל בהובלת חמאס באמצעות הרשתות החברתיות והתקשורת הביאה להתגברות הנפת הדגלים הפלסטינים אבל הרבה יותר להנפת דגלי ישראל. לכתבים בערוצי התקשורת השונים שמאז בוקר יום ראשון הביעו חשש ממה שיתרחש בירושלים נותר רק לדווח על הכמות האדירה של הצועדים, על השיירות שלא הפסיקו לעלות, על למעלה מ-2600 איש שעלו להר הבית חלקם השתחווה חלקם התפלל הלל והשמים כך הופתעו כולם לא נפלו.

"שלוחותיהם של ארגוני הטרור נמצאים בכל מקום: בכנסת ישראל, בערי ישראל וגם במוסדות האקדמיים של ישראל"

המיוחד השנה בעיני היה שלא רק בירושלים צעדו וחגגו, תמונות של חגיגה ראיתי גם בראשון לציון ובנתניה, במושבים שונים, במועצה האזורית שדות נגב, שם הוביל את שיירת הדגלים מבניין המועצה אל מגדל המים בבארות הישנה תמיר עידאן ראש המועצה. הדברים שנשא שם עידאן, שאינו חובש כיפה ואני מציין זאת כי יש הטוענים שיום ירושלים הפך לכזה של ציונות דתית בלבד הם תמצית הציונות של ימנו וכדאי לכולנו להכיר אותם ''הלב הפועם בכל יהודי, המקום אליו כולנו התפללנו במשך כל שנות הגלות, ירושלים, עיר בירתנו, הייתה נתונה בידי זרים עד הנס של מלחמת ששת הימים. תקווה של 2,000 שנות גלות הגיעה לקיצה. חזרנו הביתה, חזרנו לירושלים.

"חזינו בעשרות סטודנטים מניפים את דגלי ''אש"ף". לדגל הזה יש משמעות אחת: חיסולו של העם היהודי בארץ ישראל"

"בכל השנים שעברו מאז, שאיפתם של אויבנו נשארה אחת. חיסול העם היהודי. שלוחותיהם של ארגוני הטרור נמצאים בכל מקום: בכנסת ישראל, בערי ישראל וגם במוסדות האקדמיים של ישראל. רק בשבוע שעבר באוניברסיטה הנושאת את שמו של דוד בן גוריון, חזינו בעשרות סטודנטים מניפים את דגלי ''אש"ף". לדגל הזה יש משמעות אחת: חיסולו של העם היהודי בארץ ישראל. לא זו בלבד, אלא שבממשלת ישראל, דנו לאחרונה בשאלה האם מותר או אסור לצעוד עם דגלי ישראל, ברחובות ירושלים. "פרובוקציה" הם קראו. היש אבסורד גדול מזה?! לצעדת דגלי ישראל ברחובות ירושלים יש הגדרה אחת, נזכיר אותה למי ששכח: ציונות!

"ברגע זה, כשאנו נמצאים מול רצועת עזה, יש משמעות אדירה לחגיגות יום ירושלים ולהנפת דגל הלאום. אנחנו עומדים כאן מול ארגוני הטרור ומניפים את דגלינו האהוב בראש מורם: ארץ אבותינו עליה חלמו כל הדורות - היא שלנו! אנו גאים בה, אוהבים אותה, היא זורמת בעורקינו. לא ניתן לאף אחד לאיים עלינו ביום זה ובשום יום אחר. נמשיך להניף את דגלי ישראל בכל מקום ובכל אתר בארץ על אפם וחמתם של מתנגדנו מבית ומחוץ''. נדמה לי שדבריו של עידאן, איש ההתיישבות העובדת בעוטף עזה, שבחר להניף אל על את הדגל ביום ירושלים מדוייקים. הם נאמרו על רקע אותה לאומנות שמוביל חמאס, על כן את הפרחים והתודה על הנפת הדגל הכחול לבן עם המגן דוד והפסים אני שולח לסינוואר החזרת לנו את הדגל והגאווה.

כרמי יוגב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה בזליגר שומרון ולשעבר כתב מדיני.