כשחוגגים את הכלום צריך להתחיל לדאוג ולשאול איפה טעינו

לא הבאנו את רון ארד הביתה, לא שחררנו חטופים ממדינה רחוקה באפריקה,- בסך הכל הצלחנו לתפוס 2 מחבלים לא מיומנים, לא מוכשרים שהתחבאו בשיח שלושה ימים ושיתקו את כולנו | לטור המלא

כרמי יוגב 09/05/22 13:58 ח באייר התשפב

כשחוגגים את הכלום צריך להתחיל לדאוג ולשאול איפה טעינו
שני המחבלים, צילום: דוברות המשטרה

מבזקים, שידורים חיים, דיווחים מהשטח, כותרות באתרים ותמונה גדולה בעיתון. לא, לא הבאנו את רון ארד הביתה, לא שיחררנו חטופים ממדינה רחוקה באפריקה, לא חזרנו אל ירושלים. הצלחנו לתפוס 2 מחבלים לא מיומנים, לא מוכשרים שהתחבאו בשיח שלושה ימים ושיתקו את כולנו. יש מי שבחרו במערכות הבטחון השונות לחגוג, לשלוח אינסוף תיעודים כאילו מדובר בהישג צבאי נדיר. כשחוגגים את הכלום צריך להתחיל לדאוג ולשאול איפה טעינו.

מדינת ישראל צריך לומר ביושר ידעה ימים ותקופות קשים בהרבה מאלה שאנו חווים כעת

בספר "סיפורו של חייל" כתב רפאל איתן, רפול "אם ישראל רוצה להעניש את האחראים לפיגוע, אחרי שהפיגוע התרחש, ידיה כפותות: קודם שילמה את מחיר הפיגוע ואחר־כך היא צריכה לזהות את האשמים, למצוא אותם ולהענישם. כאשר ישראל מחליטה ליטול את היוזמה לידיה ולמנוע פיגועים... מגוון האפשרויות רחב הרבה יותר".

נדמה שהיטב לתאר את מצבנו היום אבל בחלקו הראשון של הציטוט. בחרתי לאמץ דברים נוספים שאמר בראיון לדן מרגלית כשנשאל מה לעשות עם מחבלים "אם יש מודיעין טוב הולכים בחוליות בשקט בלילה לכל מקום והורגים אותם במיטות" ענה רפול בנחרצות. מדינת ישראל צריך לומר ביושר ידעה ימים ותקופות קשים בהרבה מאלה שאנו חווים כעת, אלא שיש מרכיבים נוספים שנכנסו לתודעה. האחד הוא המרחק מהאין מדינה ליש מדינה, מי שנולד כאן כשעוד לא היתה מדינה יהודית ידע לברך טוב יותר על היש, להעריך את כברת הדרך שעשינו. אובייקטיבית יש קשיים ופיגועים נוראיים, סובייקטיבית הם יודעים איך זה כשאין מדינה או כשצבא ערבי מאיים על עצם קיומה.

אני לא מקבל את חגיגות לכידת שני מחבלים לא מיומנים לא בעלי הכשרה שהצליחו לשתק אותנו

המרכיב הנוסף הוא שטף המידע, התמונות, החשיפה לזוועות, הכל מהיר בלתי ניתן לעיכול ומיד כבר רודף הפיגוע הבא. המרכיבים האלה מערערים אצל רבים את זקיפות הקומה הלאומית, את הברכה על היש ואת הביטחון האישי. מי שאסור להם להתערער הם מי שאמונים על בטחונינו, האחריות שלהם גדולה מהאחריות של האזרח. לכן אני לא מקבל את חגיגות לכידת שני מחבלים לא מיומנים לא בעלי הכשרה שהצליחו במשך זמן רב מידי לא רק לתכנן ולבצע פיגוע אלא להתחבא מפני כל כך הרבה כוחות ואמצעים.

על מה החגיגות לעזאזל? את אנחת הרווחה אמורים להשמיע האזרחים. מערכת הביטחון צריכה היתה להשמיע קול זעקה, קול של דאגה. כיצד זה ששבועות המערכת מתריעה מפני פרצות בגדר בדגש על ג'נין והשניים הסתננו? כיצד מזה תקופה מדובר על שוהים בלתי חוקיים ואלה הסתובבו באלעד וידעו להזמין הסעות? היכן הערנות והדריכות שהיו מאפיינים את אותן המערכות? השר לביטחון פנים רץ לפגוש את הלוחמים שמצאו את המחבלים, הם ראויים להערכה גדולה, אבל אחרים ראויים לשאלות.

ג'נין לא יכולה להמשיך ולהפוך למפלצת שהיא הופכת לנגד עיננו, עזה 2 מתפתחת בצפון השומרון

אני לא יודע להצביע מי פוגע בתפקוד של מי, הדרג המדיני במקצועי או להפך אבל משהו משמעותי יותר צריך להתרחש. ג'נין לא יכולה להמשיך ולהפוך למפלצת שהיא הופכת לנגד עיננו, עזה 2 מתפתחת בצפון השומרון. אי אפשר לספר על תגבור, על גיוס מילואים ומאמץ ולגלות שהגדר והמסננת של הפסטה במטבח שלי דומות ושאין אפילו אצבע בסכר. כאשר ראשי מערכת הביטחון במאמץ להעצים אירוע בטחוני פשוט יחסית  של צבא ומל"טים ומסוקים נגד 2 מחבלים שפלים אני הופך מוטרד על מה מכסות המחמאות.

על המדינה, הדרג המדיני והמקצועי לאמץ קצת יותר את תפיסתו של רפול, את המחבלים צריך להתקיל בבתיהם, בסמטאות, אבל בערים ובכפרים הפלסטינים, אפילו לא קרוב לגדר. כשאלה כבר יגיעו לגדר נגלה מאוחר מידי שידנו כפי שניבא רפול או קבע כפותות. אם יש מודיעין הולכים בלילה והורגים אותם במיטות, את זה מערכת הביטחון יודעת לעשות מצויין והגיע העת להתיר לה לעשות את זה. 

 

כרמי יוגב, יועץ תקשורת ואסטרטגיה בזליגר שומרון ולשעבר כתב מדיני

 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר