הוא היה בן שירות והכרתי אותו בבית הספר לפני ארבע שנים. הוא היה בחור מקסים, עדין שמעולם לא פגע באף אחד, רק מה, הייתה לו בעיה מבחינת הכישורים החברתיים שלו. הוא לא תמיד הבין בדיחות ונראה כאילו שהוא היה איטי בצעד אחד ביחס לעולם.
בנוסף, למרות שמאוד רצה, הוא לא באמת הצליח לתקשר עם התלמידים בבית הספר: הגדולים יותר נטו קצת לצחוק עליו והקטנים פשוט להתעלם ממנו. לא נעים לומר אבל גם אנחנו המורים לא בדיוק השתדלנו תמיד לפתוח איתו בשיחה. הרבה פעמים חלפנו על פניו כאילו שהיה אוויר, זורקים וממלמלים לכיוונו 'שלום' נרפה כזה בכדי לצאת ידי חובה וממשיכים לדהור לעבר השיעור שלנו.
זה היה גומר אותו. לא דיברנו הרבה, אבל בפעמים המעטות שכן דיברנו היה משתף אותי ואומר לי:
"תגיד לי, למה הם לא מדברים איתי? למה הם לא אוהבים אותי? עשיתי להם משהו רע?". ותמיד ניסיתי להסביר לו שהוא לא עשה להם כלום, זה רק העולם מסביב, הילדים, המבוגרים שלא ממש מבינים אותו.
ואז הגיע פורים והגעתי לבית הספר מוקדם, ופתאום אני קולט מישהו שלבש על עצמו בובה ענקית כזו בצורת פיל, והבובה הזו כיסתה את כולו וכולה הייתה פרוותית כזו ובטח חמה בטירוף, ואני קולט איך שכל התלמידים הקטנים רצים לבובה הזו ומחבקים אותה ונהנים להרגיש את המגע שלה והגדולים ניגשים אליה ונותנים לך כיפים, ופתאום אני רואה איך שכל בית ספר מרעיף אהבה וחיבה בכמויות על הבובה הזו וכולם רוצים להצטלם איתה, ואני ממשיך לחשוב תוך כדי שבטח זה מאוד מאוד חם ללבוש אותה ומנסה לנחש מי מבין המורים שלנו התחפש לפיל הענק הזה ולא מצליח.
רק כשהוא שם על עצמו מסכה פתאום כולם אוהבים אותו
המשכתי ללכת לחדר מורים והכנתי לי קפה ואחרי חמש דקות אני קולט את האיש עם הבובה שנכנס לחדר מורים והנה עוד רגע הוא מוריד את התחפשות שלו מהראש, ולתדהמתי אני רואה את בן השירות עם פנים אדומות כולו, מזיע ונושף והוא מסתכל אליי ואומר לי:
"ממש חם כאן בפנים...". ואני רואה שהוא כבר מתכונן שוב פעם לצאת החוצה לילדים וכמה שחם לו, אז אני אומר לו: "חכה רגע, תנוח. תנשום. תשתה משהו. תראה איך שחם לך...".
"אין לי זמן" אמר לי בהתלהבות: "הילדים מחכים לי. ראית איך שהם אוהבים אותי?". ונחמץ לי הלב וחשבתי מה הבחור הנפלא הזה אשם שכולם מתעלמים ממנו בכל יום ורק שהוא שם על עצמו מסכה כולם פתאום כל כך אוהבים אותו ואיזה חבל זה שלא כל יום פורים?
ואחרי כמה שנים נתקלתי בסרטון כזה של ניסוי חברתי שלקחו ילד עם מורכבויות שאף אחד לא ניגש לחבק אותו ושמו עליו מסכה ענקית של פיל ופתאום כולם רצו בקרבתו וכמה שזה כואב כשחושבים מה זה בעצם אומר עלינו כחברה.