לאחרונה מתן כהנא, השר לשירותי דת, פועל נמרצות בכנסת בכדי להעביר מגוון של רפורמות שמכוונות נגד ריכוז הסמכות ההלכתית בידי קבוצת רבנים מן המגזר החרדי. כך, לדוגמה, מבקש הוא לאפשר לכל מי שרוצה להתגייר לפנות לכל רב עיר שירצה, אף שאינו במקום שבו הוא מתגורר. כמו כן, מגמתו היא להוציא מידי הרבנות הראשית לישראל את הסמכות הבלעדית למתן הכשרי כשרות. מגמה זו אכן היא בעלת גוון פוליטי, אך יש בה גם משום מעין דמוקרטיזציה של סמכות רבנית, בכך שייווצרו דגמים נוספים לסמכות הלכתית, מעבר למה שנהוג במדינת ישראל עד היום.
-
עוד באותו נושאהרב לאו על חוק הגיור: "גם אם הכנסת תקבע שאדם עם 43 מעלות חום הוא בריא - זה לא נכון"
20/01/22 08:28
ובעצם, אין בכך כל חידוש, שהרי במשך כל הדורות, מאז חורבן הבית וביטול הסנהדרין, כל רב, בכל עיר ובכל כפר, היה פוסק למקומו ולקהילתו. וכאשר היה צורך, העמיד בית דין במקומו. במקרים קשים ובעלי משמעות ציבורית רחבה, נהוג היה שהרב יבקש הסכמה להכרעותיו מאת רבנים ידועי שם המקובלים בציבור. רק במקרים בודדים, מוצאים אנו ריכוז של סמכויות בידי קבוצה מוגבלת, כגון אצל ועד ארבע ארצות, וכו'. הוי אומר, שבמשך קרוב לאלף ושבע מאות שנה, ועד להקמת מדינת ישראל, לא היה גוף עליון ומרכזי אשר קבע הלכה לעם ישראל, והשליט את סמכותו על כלל הציבור.
והנה בפרשתנו קוראים אנו שכאשר בא יתרו אל המדבר, ורואה את חתנו משה שופט את העם מן הבוקר עד הערב (שמות י"ח י"ג), פונה הוא אליו בשאלה, "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך, וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב?" (שמות י"ח י"ד) ותשובתו של משה, "כי יבא אלי העם לדרש אלהים, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו" (שם ט"ו-ט"ז). ומה הייתה תגובתו של יתרו? "לא טוב הדבר אשר אתה עושה, נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך..." (שם י"ז-י"ח). כלומר, לא טוב שאתה כיחיד מרכז את כל הסמכות הפסיקתית בידך, כי לא זו בלבד שאין בכך לטובתך, אלה שאף אין זה לטובת העם. ואז בא הוא עם עצתו לבטל את הריכוזיות הזאת ולמנות דיינים רבים אשר ישפטו את העם בכל עת, דיינים ברמות שונות ובמקומות שונים, "שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות" (שם כ"א). וכך "כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם..." (שם כ"ב). ועצתו של יתרו אינה רק לטובתו של משה, שבכך יוכל לשאת את המעמסה הכבדה של שיפוט העם, אלא תהא זו אף לטובת העם כולו, כפי שנאמר, "וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום" (שם כ"ג).
אף ידוע כי במשך כל הדורות היו חכמים שהיו הולכים מעיר לעיר ומכפר לכפר ולמקומות אשר לא היה שם רב ופוסק מקומי, כפי שלמדים אנו מן המכילתא דרשב"י (על הפסוק "ושפטו את העם בכל עת", שם י"ח כ"ב) מדברי ר' אלעזר המודעי שאמר: בני אדם שבטלין ממלאכתן ועוסקין בתורה יהיו דנין את ישראל בכל עת, וכן הוא אומר: "רכבי אתנות צחורות" (שופטים ה' י')- אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ועוסקין בתורה ועושין אותה בדרכים, "יושבי על מדין" (שם)- שיושבים ודנין אמת לאמיתו... וכו'.
יתירה מזו, הסמכות למינוי דיינים ושופטים לא הייתה דווקא בידי גוף ריכוזי אחד, כגון הרבנות הראשית לישראל של ימינו, כי לעיתים קרובות גם הציבור רשאי היה למנות לעצמו דיינים, כפי שכתב הרשב"א בתשובתו (חלק ב' סי' ר"צ): תשובת שורת הדין: אי אפשר להעמיד דיינין שאינן מומחים שלא מדעת בעלי דין... על כן צריכים אתם למנותם לדעת אנשי העיר, ואף על פי שאינן בקיאים, שהכל לפי שעה, וכל מעשיך יהיו לשם שמיים, ואם קיבלום עליהם אנשי העיר מותר, ואין אחד מהן יכול לפוסלן. ומכל מקום צריך לבדוק אחר אנשים כשרים יראי אלוקים, שונאי בצע ואנשים מביני מדע. עכ"ל.
ועל יסוד דברי הרשב"א הללו, ועוד מקורות נוספים, קבע הבית יוסף בחושן משפט סי' ס"ח (ד"ה ירושלמי), שציבור יכול למנות לו בית דין, אף על פי שאינו ראוי מדין תורה, כערכאות שבעכו"ם. ועל פי דבריו פסק הרמ"א בחושן משפט סי' ח' סעיף א' בהגהתו, שעיירות שאין בהן חכמים הראויים להיות דיינים... ממנין הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר), אף על פי שאינן ראויים לדיינות, וכיוון שקיבלו עליהם בני העיר, אין אחר יכול לפוסלן. וכן כל ציבור יכול לקבל עליו בית דין שאינו ראוי מן התורה, וגו'.
המורם מכל זה שאין ראוי לרכז את כל כוח בתי הדין וסמכותם בידי גוף מצומצם אחד, שכלל לא התמנה על ידי הציבור, כי ריכוזיות כזו עלולה להביא לידי נבלה- מלשון "נבל תיבול". אלא שיש לתת לציבור את מלוא האפשרות לבחור את דייניו ופוסקיו, עד כי הכל על מקומו יבוא בשלום.
הרב פרופ' דניאל שפרבר הוא חבר בתנועת נאמני תורה ועבודה ובחבר הנאמנים שלה.