זווית אישית הנפש נשרפת | בית החולים איתנים לא באמת מעניין מישהו וזה כואב

בשבוע שעבר פרצה שריפת ענק בהרי ירושלים, את בית החולים לפגועי נפש "איתנים" היה צריך לפנות, מה עבר על המטופלים? האם מישהו חשב מה עברו מטופלי הנפש באותם רגעים? יהודית גולן נזכרת במטופל אחד משם

יהודית גולן 18/08/21 14:56 י באלול התשפא

השרפה ביער ירושלים, צילום: כבאות והצלה מחוז ירושלים
השרפה ביער ירושלים, צילום: כבאות והצלה מחוז ירושלים

בשבוע שעבר פרצה שריפת ענק בהרי ירושלים, האש התקרבה אט אט לבתי חולים בסביבה, האחד בית חולים "הדסה עין כרם" שפינויו מורכב בעיקר בגלל חולים מורדמים. הפתרון היה להעמיד צוותים של לוחמי אש שהפרידו בגופם בין האש למבנים של בית החולים. בית החולים השני היה "איתנים" בית חולים פסיכיאטרי שנמצא בלב היער והיתה סכנה ממשית שהאש תתפוס בבית החולים לכן הוא פונה.

אני מתארת לעצמי שהחילוץ היה דרמטי. שלא היה פשוט לפנות מחלקות סגורות עם אנשים חלקם לא עד הסוף מחוברים למציאות שבחוץ. יש כאלה מאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי שיש להם תמיכה ממשפחה ויש כאלה שהדבר היחיד שיש להם זה החפצים שלהם.

צילום: shutterstock

כזה היה בוריס. את בוריס פגשתי בחורף ביום גשום לפני שלוש שנים. אני הגעתי למיון פסיכיאטרי במרכז הארץ יחד עם בעלי כדי לקבל טיפול דחוף. זה היה בשעות אחר הצהרים במיון היו אח, רופא, ושומר. על הרצפה שכבה גברת, ובצד אמא ובן. למרות שהיו "רק" שני אנשים לפני, הישיבה במיון הפסיכיאטי ארכה מאוד. אחרי כחצי שעה שישבנו במיון יצא מחדר הרופא בוריס. איש רזה עם שער אפור.

הרופא יצא איתו ואמר לו שהוא אכן צריך אשפוז ושלח אותו לעשות בדיקה, כשבוריס חזר הרופא אמר לו שהוא לא יכול לאשפז אותו באותו בית חולים אלא שהוא צריך להגיע ל"איתנים", הסיבה: בתעודת זהות של בוריס היה רשום שהוא גר בירושלים. בוריס התחנן וביקש שיאשפזו אותו שם כי הוא כבר תקופה גר בחולון ואין לו מה לעשות בירושלים. זה לא עזר לבוריס, הרופא התעקש שהוא לא מתאשפז פה במרכז. אחרי שהרופא הלך השומר הודיע לבוריס "כשהגשם יסתיים אתה יוצא החוצה" בוריס קפץ למשמע המילה יסתיים התגובה של השומר הייתה "אני אוציא אותך בכוח!" בוריס ניסה להתקשר לחבר שלא ענה לו.

הוא ישב מולי איש אבוד שלא מבין למה הוא לא יכול לקבל שירות במרכז. בינתיים האישה ששכבה על הריצפה יצאה מחדר הרופא אל המחלקה ואמא עם הנער הבוגר נכנסו לרופא. המיון התחיל להתמלא בעוד אנשים, הגיע גם אדם אזוק עם שוטרים, הגשם המשיך לרדת. בוריס התחיל לדבר איתי, חצי ברוסית חצי בעברית, ממה שהצלחתי להבין הוא היה בכלא בסיביר, היה צריך לעבוד בעבודות קשות. הוא הראה לי מטבע ששמר בכיס הפנימי של המעיל, מטבע אות הוכרה מהמוסד.

הוא הכניס את המטבע ועשה תנועות שלי ירי "בום, בום, בום" אמר "שסה הסתיים, אנה הסתיים" הוא הצביע על עצמו  "בוריס לא הסתיים". השומר פנה לבוריס אמר לו שעכשיו הוא יוצא. השומר תפס את בוריס בכוח, בוריס קם ויצא החוצה. אני נכנסתי לרופא אחרי ארבע שעות. הייתי צריכה להגדיל את המינון של התרופות שאני מקבלת. יצאתי עם בעלי לחזור מהר לילדים שהיו כל הזמן הזה עם שכנה. בחוץ ליד החניה על ספסל שכב בוריס רטוב רועד מקור, ממלמל לעצמו "בוריס לא הסתיים, בוריס לא הסתיים..."

אילוסטרציה

אילוסטרציהצילום: shutterstock

אם בית חולים הדסה היה מתפנה לא היו חסרים אנשים שיבואו לעודד ולתרום. לגבי בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" אני לא בטוחה אם עם ישראל יגיע לתמוך בכלל אחרי טראומה של פינוי שהצוותים והמתמודדים עברו.

הכותבת היא מרצה, את סיפור חייה - ידע מניסיון חיים בבריאות הנפש, אמנית.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר