השבוע התפרסמו ברשתות החברתיות תמונות מעיר ואם בישראל, הישוב עראבה הסמוך לסכנין, בו הונפו אל על דגלי אש"ף. כן כן, אותו דגל שבגינו דם רב נשפך. לצערנו הרב, אלפי אזרחי ישראל נהרגו ונפצעו בעקבות אירועי הטרור שאותו דגל מייצג. הגענו למציאות הזויה בה אנו מקבלים את המקרה הזה בשלווה מוחלטת.
מקרה זה מצטרף למקרה נוסף שנחשף ע"י תנועת "אם תרצו" לפני מספר שנים בו החליטו באחד הישובים הערבים לקרוא רחוב על שמו של יאסר ערפאת. כן כן, אתם לא טועים, על שם הארכי מחבל שהיה אחראי למותם של אלפי אזרחי ישראלים. ידועה האמרה מעולם התאטרון כי "אקדח שיופיע במערכה הראשונה ירה במערכה השנייה והשלישית". במקרה דנן, האקדח מונף כבר זמן רב מידי.
בימי מבצע "שומר החומות" כלל אזרחי ישראל מהצפון עד הדרום, מהפרירפריה והמרכז הרגישו זאת היטב ביתר שאת. כאשר בערים המעורבות המצב חמור שבעתיים שכן בלוד, יפו ועכו, הרחובות הפכו לזירות קרב של ממש. מי שבוחר להתעלם ומעלים את עיניו מאותה מציאות, פוגע אנושות בריבונות הישראלית. לצערנו, עם ישראל מאבד את המדינה בגסיסה איטית אך עקבית. קודם זה מתחיל באי החלת ריבונות על המקומות הקדושים .
כך למשל יהודים אינם יכולים להתפלל בחופשיות בהר הבית או לעלות אליו בחופשיות. זה ממשיך באי הצבת מעלית לנכים במערת המכפלה בחברון, צעד שיעזור ליהודים וערבים כאחד, וכל זאת בגלל עתירות של ארגוני דה לגיטימציה אשר נהנים להתפרנס מהסכסוך וכלה באובדן אמתי של הריבונות בנגב , ע"ע שטחי האמון של בסיס צאלים, דרום תל אביב, הגליל ועוד. כאשר מצרפים לכך את הערים המעורבות שהצטרפו למערכה זו בעל כורחן, אנו מבינים כי אנו נמצאים באמת בפני שוקת שבורה.
חייבים לזכור היטב כי לא מדובר בגזרת גורל. לדאבוננו, ממשלות אירופה מעורבות היטב בכל מה שקורה כאן בישראל ומשקיעות סכומי כסף אדירים כדי להתערב בנעשה פה בחיי היום יום שלנו. אפשר לבדוק ולראות את הררי הכספים הניתנים יום יום ושעה שעה כדי להבין שממשלות אירופה חושבות שאנו נמצאים עדיין בימי המנדט. אז זהו שלא. ריבונות ישראלית אמתית היא לא מילה גיסה. אסור רק לדבר על זה, צריך לחיות את זה. כדי להגיע באמת לכך אסור לייצר איפה ואיפה בין אוכלוסיות שונות. אם ניקח למשל את נושא הריסות בתים הלא חוקיים, ברור לכל כי יש דין אחד לבתים בתל אביב או שדרות ודין אחר לבתים בלקייה או רהט. ולא, ממשלת ישראל לא יכולה להעניק הטבות דה פקטו למי שהיא רוצה, זה לא אתי, לא מציאותי ובעיקר לא ריבוני.
כדי לשנות את המציאות באמת יש לפעול ללא לאות כדי להכיל ריבונות ישראלית בנגב, בגליל, בירושלים ובשאר חלקי ארצנו המובטחת. כעת, בימי בין המצרים, ערב תשעה באב, הימים בהם אנו מבכים על חורבן בתי המקדש זהו זמן נפלא להרים את הראש והדגל ולהגיד תודה לאל על המדינה הנפלאה שיש לנו. אז אמנם אנו זוכרים ומבכים יום יום את חורבן הבית אך רק בהחלה אמתית של הריבונות בארץ ישראל נוכל להעלות שוב את ירושלים על ראש שמחתנו.