בתחילת השבוע ניסתה שרת הפנים להאריך את החוק למניעת איחוד משפחות. דבר שבימים כתיקונם לא אמור היה לספק דרמה כלשהיא. הימין מאז ומעולם לא תמך בזכות השיבה, ובטח שלא תמך בייבוא עשרות אלפי פלשתינים ארצה מטעמים הומניטריים, לו היתה עולה ההצעה על שולחן הכנסת לפני כחודשיים בממשלת נתניהו היא היתה מאושררת במהירות והערב היה נגמר בפיהוק קל.
אך נראה שהשבוע התהפכו היוצרות, גם בחלומות השחורים והמופרכים לא חלמו שקד ובנט כי דווקא על החוק הזה יתפתח קרב של ממש, עד כדי כך שהימין האידיאולוגי זה שהתחלחל מהמחשבה על רע"מ בממשלה רק כי היא לא ציונית, יבחר להצביע יחד עם הרשימה המשותפת נגד חוק ציוני ברור, ולגרום לכךשעשרות אלפי אזרחים פלשתינים בהם חשודים בטרור, עלולים להתאחד עם בני זוג ערבים ישראלים ולמצוא את עצמם אזרחים ישראלים.
שרת הפנים שקד, עמלה רבות ולא סתם על מנת לאשר את החוק, לטענתה נחיצות החוק דחופה מאין כמוה, והפלתו הוא אסון למדינת ישראל, טירוף! עלמא דשיקרא, כך בוחרת שקד לתאר את מה שקרה ונאמר בשבוע האחרון סביב הוראת השעה. בשיחות סגורות ההלם ניכר בדבריה, היא האמינה באמת ובתמים כי שותפיה עד זה מכבר לימין האידאולוגי יניחו בצד את השטיקים והטריקים הפוליטיים, ולא ישחקו בעתיד ובבטחון מדינת ישראל על חשבון אזרחי ישראל. אך אלו בחרו לטענתה ל'שרוף את האסמים' העיקר לגרוף ניצחון יוקרתי על הקואליציה השברירית, ולהביך את הממשלה שהוגדרה על ידי היושב בראשה - עשר מעלות ימינה מזו של נתניהו.
כשמזכירים את חבר הכנסת עמיחי שיקלי הכעס בימינה עולה לטורים גבוהים, שיקלי הצהיר לא פעם כי ינהג באופן ענייני ולא לעומתי והתחייב בפני שקד ובנט כי יתמוך בחוק החשוב, ועד לרגע האחרון ציפו שכך יעשה, אך הח"כ מימינה שהפך לכוכב בליכוד בפרט, ובאופוזיציה בכלל, בחר לבסוף להצביע נגד החוק ולקבל את מחיאות הכפיים.
שיקלי יודע שהחוק לא שונה ואת ההקלות שהתפרסמו בתקשורת לא היה צריך להכליל בחוק או לגרום לשינוי שלו, שרת הפנים לא תכננה להעניק תושבות לפלשתינים במסגרת שינוי החוק, אלא מתוקף סמכותה כשרת פנים לאשר אזרחויות מסיבות שונות, אלפי המשפחות ששקד אפשרה להעניק להם תושבות קבע, הם כסף קטן במונחים לאומיים.
בסביבתה אמרים שהארכת תוקף הוראת השעה כה חשוב וקריטי לעתיד מדינת ישראל כך שגם אם בדרך להסכם על אישור החוק מול רע"מ, שרת הפנים היתה מעניקה תושבות לכל הפלשתינים השוהים כרגע בישראל כ - 15,000, זה היה שווה את זה. מאחר והתוצאה של ביטול החוק ופתיחת שערי הארץ לעשרות אלפי פלשתינים היא הרת אסון, ובלתי הפיכה.
מבחינת שקד התסכול כפול, זה שנים שהוראת השעה עומדת באופן רעוע במבחנים המשפטיים השונים, והנה עכשיו קמה לה ההזדמנות לגרום אף למפלגות השמאל והערבים לתמוך בחוק, עצם זה שמר"צ שעתרה בעבר נגד החוק, ורע"מ המוסלמית תמכו בחוק שהוא בבירור לאומי, יגרום לביצור החוק ויקל להגן עליו במבחני בג"ץ השונים. פספוס ההזדמנות עלול לעלות לנו ביוקר.
מנגד, קשה שלא להתייחס לטענות האופוזיציה שאומרת, כבוד ראש הממשלה בנט, הכנסת ראש למיטה חולה ועכשיו אתה מבקש שנתכרבל אתך? תתמודד עם הדייסה שבישלת - הקמת ממשלה בתמיכת רע"מ תומכי המחבלים מה שהיה קו אדום ברור עד לא מזמן. מרגע שבחרת לחצות את הקו שאף מנהיג ימין עוד לא חצה קודם, הקמת ממשלה שלא רק מדירה את הימין הלאומי מהשלטון, אלא מורכבת בעיקר מרשימות פוסט ציוניות, כשבשפיץ שלה יושבת מפלגה אסלאמית שמבחינתה אמונה בזכותנו על הארץ היא כפירה לכל דבר, אין זכות קיום לקואליציה שלך.
מה לנו ולקואליציה חסרת הסיכוי שלך? למה שננשים אותה? גם ככה היא עשויה טלאים, ומורכבת בכל אספקט. אם אין בה רוב ציוני שיכול להגן על האינטרסים הציוניים של מדינת ישראל, שאתה ושקד מגדירים כחיוניים לבטחון ישראל, אז הממשלה הזו לא לגיטימית.
למה שאנחנו נהיה תעודת הביטוח של ממשלה כזאת? שאפילו חוק כזה ציוני מובהק לא הצלחת להעביר בה? אם חברי הקואליציה שלך לא ציונים, אתה מבקש מאתנו לתמוך בך אחרי שזרקת אותנו בצד? אנחנו נפרק את הממשלה הרעה הזאת, נקים ממשלת ימין לאומית ונחזיר את הגלגל לאחור, מה שהרסנו נוכל לתקן, אבל את הממשלה הרעה הזאת חייבים לעצור, בכל דרך וכל הדרכים כשרות.
הסרט "אגדת חורבן" (המעולה יש לציין) מתאר את חיי היהודים בימיה האחרונים של העיר בטרם החריב טיטוס את המקדש. בין הסצנות בסרט, ישנה סצנה שהופכת את הבטן וגורמת לנוע באי נוחות לנוכח הסיטואציה. בן בטיח, אחד ממנהיגי המורדים בירושלים, מחליט בצעד של טירוף מתוך מטרה לגרום ליוחנן מגוש חלב לרדת מהר הבית ולהצטרף למלחמה בענק הרומאי מחוץ לחומות העיר, מחליט בצעד פזיז להצית את אסמי התבואה של הר הבית מתוך תקווה כי הרעב של חייליו של יוחנן מגוש חלב ישכנע אותם לרדת מההר ולהצטרף. כשמגלה יוחנן מגוש חלב כי נשרפו אסמי המזון שלו, לא רק שאינו משתכנע לרדת מההר אלא מחליט בהחלטה מצערת לנקוט בגישה הילדותית "אם לי לא יהיה, גם לך לא יהיה" ובוחר אף הוא לשרוף את אסמי התבואה של העיר ירושלים.
ובכך המנהיגים של העיר, שעד לאותה רגע הותירו רושם של אנשים ישרי דרך השואפים לצדק, הותירו את עשרות אלפי תושבי העיר עליה הם בטוחים שהם מגנים, תחת רעב כבד, מחלות ומלחמה של ממש בין העיר התחתונה לזו העליונה, תוך חציית כל גבול אתי ודתי ושבירת נורמות אנושיות וללא עכבות. כל זה קורה כאמור כאשר מסביב לעיר נערך הצבא הרומאי להחריב את ירושלים.
כשמביטים על אירועי השבוע האחרון קשה שלא להרגיש באותה תחושה, שוב אלו מנהיגים יהודים שפועלים מתוך להט אידאולוגי למען הצדק, אך דה פקטו עושים את ההיפך ההרסני והגמור.