חוסר אחריות, שנאה ונקמה הפילו את חוק האזרחות

הרב מאיר נהוראי עושה סדר בהיסטוריית החוק לאיחוד משפחות שלא עבר הלילה במליאת הכנסת, במניעים מאחורי התומכים והמתנגדים לו, ומסביר מדוע התמונות המבישות מהמשכן אמורות להדאיג את כולנו בימי בין המצרים

הרב מאיר נהוראי 06/07/21 16:05 כו בתמוז התשפא

ראשי הקואליציה במליאה, צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90
ראשי הקואליציה במליאה, צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90

בזמן כתיבת שורות אלו, חוק האזרחות והכניסה לישראל לא הוארך לאחר לילה מתיש ומביש. ננסה להבין את החוק ואת האכזבה הגדולה והטעם המר שנותר לנו בעקבות אותו דיון.

החוק נחקק בשנת 2003, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר, שהוא נועד לשרת תכלית ביטחונית: למנוע מצב בו אדם שקיבל מעמד בישראל מכוח נישואיו לאזרח או תושב ישראלי ינצל את חופש התנועה שלו במדינה כדי לסייע לביצוע מעשי טרור. נימוק זה הוצג על ידי הפרקליטות בבית המשפט, עת הותקף החוק בבג"ץ. גם בית המשפט, אשר פעמיים אישר ברוב דעות את חוקתיות החוק, ביסס את קביעתו על הנימוק שהחוק דרוש באופן זמני נוכח המצב הביטחוני.
עם זאת, במהלך הדיונים על החוק, חלק מהתומכים בו ייחסו לחקיקה תכלית נוספת: מניעת השתקעותם של פלסטינים רבים בישראל, באופן העלול לטענתם להביא למימוש זכות השיבה של פלסטינים לישראל "בדלת האחורית" ולאיים על הרוב היהודי במדינה.

כאמור, חוק האזרחות והכניסה לישראל מסמיך את הממשלה להאריך את תוקף החוק בצו, באישור הכנסת. באופן חריג, לא נדרש הליך חקיקה שלם כדי להאריך את תוקף החוק.

היו שתקפו את החוק בכך, שזכותו של אזרח ישראלי לקיים חיי משפחה ולהינשא לבחיר/ת ליב/ה  כזכות יסוד, הנגזרת מהזכות החוקתית לכבוד האדם, אשר מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מנגד היו שטענו, כי הזכות לחיי משפחה אינה מקנה לאדם את הזכות לממשה בישראל דווקא; וכי מי שמבקש להינשא לזר יכול להעתיק את מקום מגוריו למקום אחר.

בשורה התחתונה בג"ץ דחה את העתירות בעיקר מסיבות ביטחוניות, למרות שניתן להוסיף גם את הטיעון שזה יכול לגרום למימוש זכות השיבה בדלת האחורית.

התנגשות בין ערכים

מתנגדי החוק יכולים לטעון שהחוק פוגע באופן בלתי מידתי בזכויותיהם החוקתיות של האזרחים הערבים לחיי ומשפחה ולשוויון. מצד שני יש על פי הגורמים המקצועיים בדחייתו של החוק סכנה ביטחונית, כיצד ננהג?

בתחומים רבים ההלכה מתייחסת למצבים בהם קיימת סתירה בין ערכים , ונוצר צורך להכריע מהו הערך החשוב יותר. לדוגמא, כבוד הבריות הוא ערך נשגב והוא עשוי לדחות איסורי דרבנן אבל אין בכוחו לדחות איסורי דאורייתא. כמו כן, בהתנגשות שבין מצוות התורה לבין פיקוח נפש, מצוות התורה נדחות מפני פקוח נפש של יחיד, וקל וחומר מפני פקוח נפש ציבורי של מדינת ישראל.

בנידון דידן, מדובר בערך חוקתי של כבוד האדם וחירותו, שמאפשר לאדם להתחתן עם בחירת ליבו, אך מנגד קיים ספק פקוח נפש ציבורי, לדעת הגורמים המקצועיים, ולכן יש להעדיף את ערך קיומה של מדינת ישראל על פני זכות פרטית של יחידים. כאמור, זו הוראת שעה, שיש צורך להאריך את תוקפה מדי שנה, ונקווה שיבואו ימים יפים, בהם החשש הביטחוני ידעך, ואז ניתן יהיה לשקול איזון שונה בין הערכים. לצערי, לפי המציאות הנוכחית, יש חשיבות אדירה להארכת החוק.

המציאות כיום

ימים אלו הם ימי בין המצרים בהם אנו אבלים על חורבן הבית בעטיה של שנאת חינם. לצערנו, כאז כן היום יש בתוכנו שנאת חינם ואנו עלולים בשל כך להחריב את הבית. מאז הקמת הממשלה השיח בכנסת מביש, ואין חן המקום על יושביו. ברור מעל כל ספק, שיש רוב מובהק בכנסת לתמיכה בחוק. החוק נתמך על ידי הגורמים המשפטיים ומקובל על רוב מובהק של חברי הכנסת. רגשות השנאה והנקמה שבין המפלגות בבית המחוקקים, גרמו לכך שלראשונה חוק חשוב זה לא הוארך והשאיר אותנו האזרחים המומים מכך שכל האמצעים כשרים על מנת להפיל את הממשלה.

תפקיד האופוזיציה הוא להילחם בממשלה, אולם ללא קביעת גבולות הגזרה של השיח ושל תחומי המאבק, אנו עלולים לפגוע קשות במדינת ישראל. על המחנות השונים להגיע להבנה שאל לייצרי נקמה ושנאה להוביל לקבלת החלטות בלתי אחראיות.

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר