בכלל.
אפילו לא קטנה,
אפילו לא בחדר שינה.
ההורים שלהם תמיד אומרים:
"עדיף שתקראו ספרים".
לשכנים שלנו אין טלויזיה
הם אומרים שבטלויזיה יש תוכניות
לא צנועות ולא חינוכיות.
לשכנים שלנו אין טלויזיה
הם אומרים שחבל על כל השעות.
הם יבואו אלינו לראות.
כבר בהיותי ילד קטן ידע אורי אורבך ז"ל לתאר כמו שרק הוא יודע את ילדותי בבית הוריי. שירו על הילדים שגדלו ללא טלוויזיה, בעיניי מעבר לצחקוק הזדהות, הוא חושף לא מעט מהבושה והצדקנות שהיה למגזר. רצינו להאמין שאנו חיים לפי ערכים נעלים, שאנו מרחיקים מקרבנו כל סממן מערבי או חילוני מחיינו. אם הייתה טלוויזיה תרצנו שהיא לא הייתה בסלון, ובלי כבלים, וזה בכלל רק כדי לראות חדשות. בסופו של דבר כשהיינו מגיעים לכיתה, כולנו ידענו מה היה בפרק האחרון של דיג'ימון, איך נשמעת מנגינת הפתיחה של היפים והאמיצים שאמא רואה, ומה היה הכינוי של טנצר עורך הדין חובב הפסטרמה.
הגיע הזמן להתבגר, בעידן שבו לכולנו יש סמארטפון ביד עם גישה לכל העולם כולו, פתטי להעמיד פנים שאנו לא יודעים כלום. כן, אני רואה סרטים וסדרות, אפילו מנוי לנטפליקס יש לי. זה לא נעצר רק בטלוויזיה, אני שומע שירת נשים, ולא מתעטף בתירוץ שלשמוע אלקטרונית מותר ורק הופעת לייב אסור. כי בהופעה של יותר מזמרת אחת הייתי וכנראה גם בעתיד אהיה. טיילתי בחו"ל בממוצע של פעם בשנה, ואפילו רחמנא ליצלן ביקרתי בוותיקן בסוד אומר שממש נהניתי. יש לי חיבה לאלכוהול טוב, אף פעם לא קידשתי על תירוש, אלא על יין חצי יבש ומעלה. אם יציעו לי סיגר טוב מקובה, בהחלט אנסה כי זה מסקרן אותי. אודה ולא אבוש שאם אגור ביו"ש זה כנראה יהיה מסיבות נוחות ופחות בגלל אידיאולוגיה של יישוב הארץ.
לא סיפרתי את כל זה כדי להתריס, וכמדומני שלא חידשתי כאן שום חידוש לאף אחד. לדתיים רבים יש את המקום הזה בחיים, הרצון לחיות חיים נעימים ומערביים בלי להתנצל על זה. לא עלה במחשבתי לרגע שכל זה יותר חשוב מלימוד תורה, עשיית חסד, תפילה במניין ושמירת שבת כהלכתה. אך לצד הערכים, אנו משקיעים גם זמן וכסף לחיי פנאי ונחת שישמרו עלינו שפויים וחלק מהציוויליזציה. כמו שכתבתי לעיל אני כבר ממזמן לא מתבייש בזה, ואם מישהו בז לי אז שיתכבד בקלוני. בתכלס, בדרך כלל מי שמצקצק על כך עושה את אותם דברים, רק חי עם הרבה שנאה עצמית ולא מעט שקר. ואם אכן הוא מקפיד על הכל, סחתיין, כנראה המציאות היא לא מאתגרת אותו.
סבורני שיש יותר אנשי המגזר שיחד איתי בסירה מאשר אלו שלא. דווקא לחבריי בסירה יש המון הערכה עצומה, כי אלו אנשים החיים מורכבות ומחבקים אותה. אלו דתיים שיש להם יותר שאלות מתשובות, ועדיין הולכים באמונה שלמה לבית כנסת יותר מכל אדם סגפן המרחיק עצמו מכל דבר. הם לא רק דתיים יותר הם אפילו יהודים יותר, אנשים שיודעים שאמונה תורה וההלכה מתכתבים עם המציאות ומתמודדים איתה ולא מתבדלים ממנה, כי להתנזר זה הכי נוצרי שיש. אלו האנשים שבתפילותיהם לא יקוו רק לממשלת ימין ועוד רגב אדמה בהרים, אלו אנשים שיתפללו למערכת כלכלית טובה יותר, לפחות בירוקרטיה, ויותר חשוב להם מי שר החינוך מאשר שר הביטחון. אך הכי חשוב מהכל, אלו אותם אנשים שמעדיפים לשמוע את הצד השני ולא מחפשים להחרים אותו.
אני מעוניין שלילד שלי יהיה שיח משותף עם כלל האוכלוסייה בישראל ולא שיבדל ממנה. שידע לדבר על תורה וערכים, אבל גם על גמר מאסטר שף, הארי פוטר, כלכלה קפיטליסטית או סוציאליסטית, ולדעת לבד מה לא טוב במסרים של סטטיק ובן אל. ומי ייתן שיתקיים בו השיר הבא של אורי אורבך:
עם השכנים.
כולם, חוץ ממני,
היו חילונים.
עם ישראל!
מאחד לשני
הכדור מתגלגל.
הם התחילו לכעוס
ואמרו: "הפסדנו
רק בגלל הדוס".