כל אחד מותיר חלק ממנו בשדה הקרב.
הנורא מכל הם הנעדרים. אלה שלא רק חייהם נותרו שם כי אם גם גופם. מקומם לא נודע.
ההרוגים.
פצועי הגוף, שהותירו חלקים מהם.
פצועי הנפש, ששמחת חייהם נותרה שם.
המצולקים. הכואבים.
ותמימות החיים.
אמונה גדולה אינה עוקרת הכאב ממקומו. היא לא אוטמת את הנפש. היא לא מוחקת את הצלקת.
דברים אלה כתב רמב"ן:
"ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם".
אמונה גדולה מצטרפת לכל אלה.
אמונה במנוחת הנפש; אמונה בכך שאין כל אדם יכול לעמוד במחיצתם; אמונה בזכות העצומה של דורות התחיה; אמונה בהליכה בדרך הנכונה.
והצירוף של הקרע הנורא עם השלמות, המשבר עם הצמיחה, הקינה והשירה –
זה היום הזה.
ובקשת חיבוק עמוקה לכל מי שחלק ממנו נותר בשדה הקרב.
הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות ווטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ דרך הלינק.