"שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם א-לוהים עשה את האדם": קל מאוד לומר כי הרציחות בחברה הערבית הן בעייתם בלבד ובאשמתם בלבד. לתלות אותה בתרבות שפיכות הדמים, בחיים של נקמת הדם, בסלחנות כלפי הפשיעה החקלאית והכלכלית נגד יהודים, בשלילת השותפות עם שלטונות מדינת ישראל למיגור התופעה, ובכל סיבה אחרת הדוחקת את הנושא לחצר האחורית של מדינת ישראל, ובוודאי של תודעתנו הדתית.
קל מאוד לעשות זאת כי יש בכל הנימוקים האלה יסודות של אמת. כל הכתוב לעיל נכון. התיקון צריך להתחיל אצלם. דווקא אנחנו, המחפשים את דרכה של האמת, חייבים לומר גם את זה.
אולם, הנושא הזה מונח גם לפתחנו, ואף הוא חלק מזהותה היהודית של המדינה: הוא מונח לפתחה של מדינת ישראל כי בני אדם, בעלי צלם א-לוהים – נרצחים בה. דווקא אנו, המאמינים שאיסור רציחה הוא אחד משבע מצוות בני נוח, מחויבים להתמודד עם המצב הזה.
הוא מונח לפתחה של מדינת ישראל כולה כי מדובר בהרבה טרגדיות של חפים מפשע, שנותרו ללא מטה לחם וללא אם אוהבת. דווקא אנו, ההולכים בדרכו של אברהם אבינו, אפילו כלפי סדום ואנשיה, מחויבים לעשות את שביכולתנו לעשות כדי למנוע את שפיכות הדמים הזו, ואת הטרגדיות הכואבות שהיא מביאה.
הוא מונח לפתחה של מדינת ישראל, הממונה גם מכוחה של ההלכה, על ארץ ישראל וקדושתה שאינה סובלת שפיכות דמים. דווקא אנו, המחוברים לקדושת הארץ צריכים לזכור כי קדושת הארץ נפגעת בשפיכות דם נקיים.
בסוף – גם השיקול הפרקטי. שפיכות דמים לא נעצרת בגבולות הלאום בלבד. היא מחלחלת כשיטה לפתרון בעיות בעולם התחתון לכל מרכיבי החברה, וממנה מטפסת לסכסוכי שכנים, ואחריתנו מי ישורה לו זכינו, הייתה האמונה בריבונו של עולם מהווה עוד נדבך בהפסקת הרציחות.
הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות ווטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ דרך הלינק.