הקורונה פה כנראה בשביל להשאר. יצאתי לרחוב העיר היום וראיתי , לשמחתי, חנויות רחוב פתוחות ושבסך הכל אנשים עוטים מסכות.
כנראה שנצטרך ללמוד לחיות עם זה, ואני מניחה שגם הממשלה שוקלת בקפידה מה לפתוח וכמה. כולנו נצטרך לעקוב , להשאיר יד אחת על הדופק ולהתנהל בחוכמה של ניהול סיכונים. כמו כל דבר- נתרגל להסתובב עם מסכות.
אבל, פה האבל הגדול: נושא אחד נזנח לחלוטין, והוא נושא החתונות.
ולמה?
כי זה לא מעניין כמעט אף אחד, חוץ ממגזר אחד שסובל מזה במיוחד.
אם אתה משתייך לציבור שלא מכיר בחוקי המדינה כמקור מחייב - אפשר זה בשלום ואיש הישר בעיניו יעשה. אם , לעומת זאת, מדובר בזוג שחי בזוגיות גם ללא נישואין, אז פחות נורא לדחות את החתונה לימים טובים יותר.
אך פלח שלם של אוכלוסיה, מגזר שלם שבדי. אן. אי שלו הוא שומר חוק וסדר- נאלץ להפר חוק. הביאו אותו למקום בלתי אפשרי של אין מוצא וללא אופק והפכו אותו לעבריין בעל כורחו.
אין פוצה פה ומצפצף. אין לובי, אין כוח פוליטי והדבר מוליד , לצד הדאגה לבריאות, הרבה לחץ ומתח לא בריא ומיותר.
כוונתי למגזר הדתי- לאומי הרואה במדינה ופעולותיה ערך דתי ומקפיד על ציות לחוק.
מה האלטרנטיבה המוצעת? מה לעשות כשהמשפחה הגרעינית גדולה מ20? לא להתחתן?
איזו מניעה יש בחתונה בחוץ, בקפסולות או בכל פתרון אחראי אחר? ראיתי המון יצירתיות שמנעה הדבקה.
אז למה לא? מה המניעה?
המניעה היחידה היא שמדובר בציבור שלא מעניין אף אחד, ציבור תמים שנזכרים בו רק ערב בחירות כשמושכים את קולותיו.
זאת ועוד, עקרון בסיסי אותו לומד כל תלמיד שנה א' במשפטים בקורס דיני עונשין, הוא עקרון ההלימה לפיו אסור שיהיה פער גדול מדי בין האיסור העונשי לבין עמדת הציבור. במילים אחרות: חוק שמרבים לעבור עליו הוא חוק רע, הן לטווח הקרוב והן בהשלכותיו ארוכות הטווח.
מדובר בגרימת נזק ישיר לכוחו של החוק לשמש כלי יעיל להכוונת התנהגויות של אזרחים שומרי חוק.
כל העוקץ המרתיע הנובע מאות הקין המוצמדת למיצחו של מפר החוק- נעלמת.
הנזק גדול מהנזק הנקודתי,
מה גם שמדובר בגזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה .
אני מבקשת לקרוא לכל מי שמתיימר לדאוג לציבור הזה- להוציא כבר כעת מתווה חתונות הגיוני ומתקבל על הדעת, שיאפשר להקים בתים חדשים בישראל מחד, ולשמור על הבריאות, מאידך.
חוסן נפשי בנוי גם מהאפשרות להקים משפחות מתוך שמחה ולא מתוך חרדה.
משחררים את הסגר? יש לתת את הדעת גם לעניין החשוב הזה , ולהעלות על ראש שמחתנו.