בימים אלה, יחד עם נגיף הקורונה שממשיך להסתובב ברחבי הארץ והעולם, אנו נמצאים בפני אתגרים התיישבותיים גדולים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. על סדר היום עומדים שני נושאים מרכזיים ומשמעותיים לעתיד: הסדרת ההתיישבות הצעירה והשמירה של שטחי C מפני השתלטות ערבית.
הריבונות שהובטחה, שעליה עבדנו יחד עם עוד שותפים רבים בשנים האחרונות, יצרה ציפייה לטיפול בנושאים אלו בהתאם לחוק הישראלי. אם הייתה מוחלת הריבונות על שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, לא היה צורך בהסדרת יישוב זה או אחר שכיום מוגדר כ"מאחז". לצערנו, בשל חתימת ההסכמים עם מדינות המפרץ הוריד ראש הממשלה בנימין נתניהו את נושא הריבונות מהפרק בשלב הנוכחי. מכיוון שכך, עלינו לעבוד על כך ביתר שאת.
אז מה היא בעצם "הסדרה"? המושג העלום הזה, הוא מונח כללי שמשמעותו טיפול ואישור של כל נקודות ההתיישבות או בתים ומבנים שעלו לקרקע ושנבנו בתיאום עם רשויות המדינה, אולם עד היום לא הוסדרו להם תכניות ואין להם תב"עות (תוכניות בניין עיר) מאושרות. חלק מהמבנים היו בתוך תכניות מאושרות, אולם מסיבות משפטיות שונות נגרעו מהתוכניות עשרות שנים לאחר שנבנו.
אי הסדרת ההתיישבות הצעירה יוצרת בעיה קשה, בה אלפי משפחות אינם מקבלות שירותים בסיסיים כמו חשמל, מים, חיבורי תשתית טלפונית ואינטרנט, חינוך, ותשתיות ראויות. כמו כן, גם דברים שהם בגדר מרכיבי ביטחון בסיסיים כמו גדר, דרך ביטחון, מצלמות ותאורה אינם יכולים להתבצע באותם יישובים. מלבד זאת, בנקודות אלו לא ניתן לקדם תכנון לטווח הארוך דבר שגורם לבניה ופיתוח אקראיים שמעצימים את בעיית התכנון לעתיד.
כיום קיימות כ-70 נקודות התיישבות כאלו שמחכות להסדרה, ביניהן: גבעת אסף, מצפה חגית ועדי-עד שבבנימין; בית חגלה ועינות קדם שבבקעת הירדן; גבעת החי"ש, מעלה רחבעם ושדה בועז שבגוש עציון; אביגיל, עשהאל וחוות מגן דוד שבהר חברון; מעוז צבי, חוות יאיר ונופי נחמיה שבשומרון ועוד.
מצב זה נותן פתח לפרשנויות משפטיות שונות שאינן מתאימות לעמדת נבחרי הציבור. להסדרה זו ניתן חיזוק מקצועי על ידי ועדת ההסדרה, בתחילה בראשות אביחי מנדלביט בעת שכיהן כמזכיר הממשלה ובהמשך בראשות השופטת חיה זנדברג שפרסמה את מסקנותיה והמלצותיה בשנת 2018, עם פתרונות וכלים מעשיים לבעיות שנוצרו בשטח במשך השנים.
חוק ההסדרה, או בשמו המלא - חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון, חוקק ב-6 בפברואר 2017 ונועד להסדיר את מעמדם של אותם בתים שדרושים הסדרה. לפי ההערכות, החוק היה רלוונטי והיה יכול לקבע את מעמדם של כ-3,000 בתים שנבנו ב-26 יישובים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. לפי החוק, אם יימצא וישנם בעלים לקרקע פרטית שעליה יושב אחד הבתים, אותם בעלים יפוצו בסכום של 125% מהערך הראוי של דמי השימוש בקרקע, או יקבלו קרקע חלופית, לבחירתם.
בפברואר 2017 עבר חוק ההסדרה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת ברוב של 60 תומכים מול 52 מתנגדים. באוגוסט באותה שנה הוציא שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, צו ביניים ארעי נגד חוק ההסדרה, עד להכרעה בשורה של עתירות שהוגשו נגד החוק על ידי ארגוני שמאל וארגונים פלסטיניים.לפני כארבעה חודשים, ב-9 ביוני 2020, הורה בג"ץ על ביטול חוק ההסדרה מכיוון שהוא אינו חוקתי. בג"ץ ישב בהרכב מורחב של תשעה שופטים כשהשופט נועם סולברג היה היחיד שהתנגד לפסילת החוק.
בדעת המיעוט, אמר השופט סולברג, כי "פגיעתו של חוק ההסדרה בזכויות חוקתיות, כפי שפירטה חברתי הנשיאה וכפי שאפרט אני להלן, מחייבת ביקורת שיפוטית. אולם אופיו הפוליטי של חוק ההסדרה, מחייב אותנו לזהירות יתרה בביקורת זו. מדי דיברנו בחוק ההסדרה, זכור נזכור כי להכרעתנו המשפטית, נודעת משמעות רחבה וכבדת-משקל במישור הפוליטי-מדיני. גם בכך מתבטא ייחודו של חוק ההסדרה. חוששני כי ביטול החוק לא יועיל - לא למתיישבים, גם לא לבעלי הקרקע. אלו לא נהנים, ואלו חסרים". דהיינו, החוק היה יכול להיות מועיל גם להתיישבות וגם למי שטוען לבעלות על הקרקע, לעומת זאת ביטולו לא מועיל לאף אחד.
הטיפול בנושא ההסדרה מצריך פעולות של הדרג המדיני ופעולות של דרגי המקצוע במינהל האזרחי ובייעוץ המשפטי, כולל החלטת ממשלה על אישרור נקודות התיישבות קיימות והכרזה עליהם כיישוב, החלטת ממשלה או הנחייה של הדרג מדיני לגופי התכנון להסדיר את שאר הנקודות בהתאם לפתרונות שניתנו בוועדת זנדברג: כדוגמת שימוש בסעיף 5 (תקנת השוק), דרכי גישה מותאמות למצב הסטטוטורי, תכנית מיתארית רחבה לצמודי דופן, איחוד וחלוקה וכד'.
מדובר במשימה חשובה וערכית, ההסדרה היום תאפשר לנו את ההתפתחות העתידית של ההתיישבות לעוד שנים קדימה. החלת הריבונות ירדה מהפרק נכון לשעה זו – התשובה הנכונה היא לקדם את הריבונות המעשית ולקבוע עובדות בשטח כבר היום.
הכותב הוא דובר מועצת יש"ע