את המילים הבאות כתבתי לבני ובנות קהילת שהם, וחשוב לי לשתף גם אתכם בתקווה שתמצאו בהן תועלת. התלבטתי מאד לפני כתיבת המכתב הזה, הן בשל תוכנו והן בשל סגנונו, אבל הרגשתי שאם לא אכתוב אותו, אמעל בתפקידי .
ערב ה"ימים הנוראים" אנחנו ניצבים בפני דילמה קשה. מגפת הקורונה משתוללת וגובה מדי יום מחירים כבדים, חברתיים, כלכליים ובחיי אדם.
לצערנו, זה כנראה דרכו של עולם שכל קבוצה מטיחה בוץ על חברתה ומאשימה אותה באחריות למצב אליו הידרדרנו.
אני מבקש להתבונן אל תוך הבית שלנו פנימה. עם יד על הלב, אנחנו יודעים שבתי הכנסת יכולים להפוך למקום הדבקה המוני, הן בשל אורך התפילות, השירה החזקה, המפגשים אחרי התפילה ועוד גורמים שמקילים על ההדבקה במתחם הסגור. מבחינה זו ברור שאסור לנו לאפשר ריכוזים גדולים של מתפללים בבתי הכנסת.
נכון, שב-"בלפור" יש הרבה יותר מפגינים מאשר מתפללים בבית כנסת, ונכון שחלק מהמפגינים או מקבוצות אחרות מתנהגים בחוסר אחריות, אבל ממתי אנו כשומרי מצוות, מקבלים החלטות ערכיות בהתחשב באופן בו אחרים מתנהגים. אנחנו לא עושים זאת כשהם מחללים שבת ואין אנו אמורים לעשות זאת כשהם מסכנים חיים של עצמם ושל אחרים.
מצד שני, האם אנחנו צריכים להיות יותר צדיקים ממשרד הבריאות? הממשלה החריגה את בתי הכנסת ומאפשרת התקהלויות ממסוימות בהם, על פי נוסחאות מסוימות, לצורך תפילות החג.
ואם כן בצדק יש מקום לשאלה מדוע שנקפיד על עצמינו יותר מאשר ההנחיות מחייבות?
לכן הלב שלי כל כך קרוע, אני יודע כמה תפילות הימים האלה חשובה לכולנו. אני גם יודע כמה ההתקהלות במהלכן יכולה לפגוע בכולנו. אנחנו גם יודעים שמערכת השקולים הממשלתית לא תמיד שוקלת לגופו של עניין אלא מושפעת מלחצים כאלה ואחרים, ואנו אין לנו אלא דברי התורה וההלכה שמצווים אותנו על קדושת החיים. אלו פנים יהיו לנו כחברה אם בעוד שבועיים יתברר שמאות אנשים חלו ואולי מתו בגלל ההדבקות בבתי הכנסת. כיצד נישא פנים לעצמנו, למצפוננו, לשכנינו הלא דתיים, לאלוקינו שבשמים.
אני יודע שאילו היה לי כח הייתי יוצא לשוק ומכריז ואומר "יהודים יקרים, על פי תורתנו הקדושה אסור להתפלל בבתי הכנסת". מאחר, וכאמור אין לי כח לצעוק זאת, ואם אעשה כן, איחשב כמשונה אם לא למעלה מזה, אני מעלה את הדברים על הכתב באופן הזה.
א. מוטב לכל מי שיכול, שיתפלל בחוץ ולא בבית הכנסת.
ב. בתי הכנסת לא אמורים למדוד בסרגלים ומפות את שטחם, יש להשתדל שמספר המתפללים לא יעלה על 50 או 60 מתפללים בבתי כנסת גדולים, גם אם יש שלש כניסות.
ג. כל מי שחייב להיות בבידוד, מתבקש לא לבוא לבית הכנסת וגם לא לשמוע שופר. נמצא מענה לכל המבקש לקיים את מצוות חכמים לשמוע קול שופר.
ד. אנשים הנמצאים באוכלוסיית סיכון מתבקשים שלא להגיע לתפילות בבתי הכנסת. אנא מכם הימנעו מכך, למענכם ולמען בני משפחותיכם.
אני יודע שתפילה בחוץ בימים החמים האלה אינה פשוטה כלל. מי אמר שנועדנו רק לחיי נוחות? אדרבה נעבוד את אלוקינו בשמחה ובטוב לבב בחום של תשרי, ויהיה זה חלק מהייסורים אותם נעבור למען יכופרו לנו עוונותינו.
אני קורא לכולנו להשתדל להתפלל במרחבים הפתוחים ולקיים בבתי הכנסת מניינים מצומצמים ככל הניתן.
לסיום שלש הארות קצרות:
1. תפילה בציבור מאד חשובה. גם תפילה ביחיד. לפעמים שולח אותנו הקב"ה למציאות בה ניאלץ להתפלל בראש השנה ביחידות. זה קורה לנו גם כשמשרתים בצבא, גם סביב לידה, גם כשמרותקים לחולה , וגם בתקופת הקורונה.
2. השנה כנראה נקצר בפיוטים ובניגונים. אין צורך לקצר את התפילה שבלחש. אדרבה, יתכן והשנה היא עיקר העבודה שלנו.
3. העובדה שסיימנו את התפילה בקצרה, לא אמורה לשנות את מהות היום בבית. נכון למלא את חלל הזמן שנוצר בהשלמת שירי הפיוטים בחיק המשפחה, לימוד מענייני היום וכדומה.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.