סגור

חמסה חמסה: חמש סיבות למה כדאי לנו להיות מרוצים מההסכם עם מדינות המפרץ

הימים הטרופים כמעט ולא מאפשרים לנו להרים את הראש ולראות את ההיסטוריה הגדולה שמתרחשת מול עינינו. נדב רט רואה בהסכמי השלום החדשים אירוע דרמטי, ומבקש לענות לכל הביקורות על האירוע החשוב 

נדב רט
כו באלול התשפ
,
15 בספטמבר, 2020 14:03
המשלחת הישראלית נוחתת באמירויות. היסטוריה

המשלחת הישראלית נוחתת באמירויות. היסטוריהצילום: מתי שטרן, פלאש 90

אז למה אני כל כך שמח על הסכם השלום עם האמירויות ובחריין? 
שלום זה טוב. נקודה. בעצם, לא צריך להסביר באריכות רבה כל-כך למה שמחים על הסכם שלום, כי זה די מובן: שלום מביא שקט בטחוני, מביא שגשוג כלכלי, פותח אפשרויות ייצוא, מגדיל את אפשרויות התיירות. בקיצור – שלום זה סבבה. 

אז למה כל-כך קשה לנו לשמוח? אנסה לענות לטיעונים המרכזיים:

1. ויתרנו על הסיפוח וזה לא שלום תמורת שלום
כמדומני שאין דרך טובה יותר לתאר את הסיטואציה הזו מאשר להיזכר בסיפור החסידי המפורסם על אותו אדם שבא לרבי והתלונן שצפוף לו בבית, והרבי הציע לו להכניס עז לביתו. אחרי כמה ימים שאל אותו הרבי המצב השתפר, והאיש ענה: ״איזה?!  סירחון נוראי פה... וצפוף מוות... ״. ענה לו הרבי שיוציא את העז, ואז הוא הרגיש כמה מרווח ורגוע בביתו. 
איני יודע אם התוכנית נתפרה מראש ככה, או שזוהי רק חוכמה שבדיעבד, אבל אין ספק שזה בדיוק מה שנעשה פה לפלשתינים. עד לפני שנה הם שלטו לחלוטין בנרטיב העולמי: הם עם מדוכא ונכבש, ולכן כולם צריכים להגן עליהם – הליגה הערבית, האו"ם, האיחוד האירופי והאמריקאים. הם היו לגמרי על הסוס. אז באו ביבי וטראמפ והכניסו עז גדולה לחדר – סיפוח. מילה שהיתה מוכרת רק לקוראי מקור ראשון וחובבי פוליטיקה אדוקים הפכה לכותרת הבחירות. ואז, אחרי  כמה חודשי שיח עולמי בנושא ופתאום "ויתור" על הסיפוח הזה מאפשר למדינות ערביות לעמוד בתור כדי לעשות איתנו שלום. נשמע לי הישג לא רע בכלל... 
ועוד הערה בשולי הדברים: עובדה מעניינת היא שאותם אנשים התנגדו במשך חודשים לתוכנית הסיפוח ונלחמו נגדה, ומיד עם ההודעה על ההסכם עם האמירויות עברו להתנגד אליו כי הוא בא במקום הסיפוח. יש לי הרגשה שהם גם התנגדו לפשרות נוספות בהיסטוריה של התפתחות ההתיישבות ביו"ש, ואני חושב שהם סובלים ממה שנקרא 'פרפקציוניזם' – תכונה לא טובה בשיגרה, ובטח לא בשדה הפוליטי, שהוא השדה של 'אמנות האפשר'. לאחוז את החבל משני קצותיו זוהי לא טקטיקה פוליטית מומלצת. 

2. בכל מקרה לא היתה לנו מלחמה איתם
הטיעון הזה נובע מחוסר היכרות עם האופן בו עובד המזרח התיכון. לחתימת הסכם שלום עם האמירויות ועם בחריין יש משמעויות אסטרטגיות עמוקות ביותר. ראשית, כפי שישראל לא נוהגת לחתום על הסכמים סופר-אסטרטגיים שכאלו בלי אור ירוק מארה"ב, כך גם מדינות אלו לא חותמות על הסכמים בלי אור ירוק מהסעודים. והסעודים – ובכן איתם בהחלט היו לנו מלחמות. הם שלחו חיילים להילחם בנו במלחמת השחרור ובששת הימים, שלחו כוחות עזר לסורים ביו"כ, וניתקו את היחסים עם המצרים כשאלו חתמו איתנו על הסכם שלום. אז אמנם, נכון לעכשיו, עוד לא מדובר בחתימת הסכם מול הסעודים, אבל בהחלט על צעדי התקרבות דרמטיים גם מולם. 
אבל חשוב מכך – המלחמה המרכזית במזרח התיכון, נכון להיום מתחוללת בין שני צירים – הציר השיעי שמובל על ידי איראן, והציר הסוני שמובל על ידי ערב הסעודית. זה כבר לא מזרח תיכון בו יש עשרות מדינות מול ישראל אלא 'מזרח תיכון חדש' – מזרח תיכון בו מול ציר הרשע האיראני-סורי-חיזבאללה עומדות מדינות ערביות לצד מדינת ישראל. אנחנו פשוט מצויים באותו צד של המתרס, וזה חידוש דרמטי.  

3. גם ככה בשנים האחרונות כבר היו איתם קשרים
נכון, אבל אין להשוות קשרים חשאיים לקשרים גלויים. עד היום בשביל למכור משהו למדינות אלו היה צורך באישורים בדרגים גבוהים, התקשורת היתה מסורבלת ביותר, ורק מעטים סחרו בפועל. האפשרות לטוס באופן חופשי, לדבר 'על השולחן' על הכל, ולסחור ב(כמעט) כל דבר פותחות בפני היזמים הישראליים עוד אינסוף אפשרות. 
נראה לי שלא קשה להעריך שבתוך שנים מועטות נראה זרימה של כספים רבים לקופת המדינה בזכות ייצוא גבוה ואקזיטים מרשימים בזכות המהלך הזה. 

4. לא ראינו שהשלום עם מצרים או ירדן היה משמעותי כל כך... 
נכון, אבל האמירויות שונות לחלוטין ממצרים וירדן. זו מדינה עשירה ביותר, מערבית יותר ופתוחה יותר. תהליכי השלום עם המצרים והירדנים תמיד היו כפופים להסכמה וחסו תחת המטריה הפלסטינית. השלום הנוכחי עצמאי, ועושה רושם הרבה יותר חם וחברי, כי הוא מבוסס על שיתוף אינטרסים כלכלי ברור. 
מעולם לא ראינו ממצרים או ירדן סרטונים של משפחות מנופפות בדגלי ישראל, כמו שנצפו מהאמירויות בשבועות האחרונים. יש הרבה מקום לאופטימיות.

5. הם יקבלו בזכות ההסכם מטוסים חדישים
ייתכן. כמדומני שרב הנסתר על הגלוי בסוגייה הזו. ובכל מקרה – אני לא חושב שזה הורס את השמחה הגדולה. ראשית, כי אני בטוח בפרנסי מדינת ישראל שלא כל כך מהר יוותרו על היתרון הצבאי שלנו מול כל שחקן במזרח התיכון. והוא קיים וגדול. ובנוסף, יש היום סיכוי רב יותר שמדינות אלו יילחמו לצידנו מול האויבת הגדולה מאשר מולנו. 
הקושי הגדול ביותר מאז ומתמיד לתקוף באיראן היה הקושי להגיע לשם ממרחק גדול. כמדומני שהסכמי השלום הנוכחיים הם לא רק צעד גדול לישראל, אלא גם צעד גדול למלחמה באיראן. 

בשורה התחתונה אני חושב שההסכמים הנוכחיים הם באמת הצעד הראשון למזרח תיכון חדש, וכמאמר הנביא ישעיהו: "וגוי לא ידעוך אליך ירוצו".  

נדב רט הוא יועץ ארגוני ותעסוקתי, ועורך מיזם התוכן 'וואלה, רעיון' בפייסבוק, בווטסאפ ובטלגרם.  
 

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב אליהו בירנבוים צילום: באדיבות המצולם

עת לכל חפץ: אפיית מצות תחת איום האינקוויזיציה

קרא עוד